שבע ורבע בבוקר, שיר של Faith No More - Ashes to Ashes ברקע, אני מול המראה בחדר האמבטיה, קצף גילוח על הפנים, חצי כבר חלקות והחצי השני נשאר.
נזכר לעצמי באמצע הריף המדהים בשיר הזה איזה תקופה מטורפת זאת הייתה שהדיסק הזה יצא: שיער ארוך עד הגב מתולתל, מבנה חטוב, נעלי צבא, מכנס שחור קרוע, חולצה של להקת רוק כבד והרבה...חוויות, מועדונים, בנות, גילויים ואז....הודעה קוטעת את חוט החשבה....
אני פותח את הטלפון עם טביעת אצבע רטובה, ל' שלחה תמונה ושואלת את אדונה אם הלבוש שלה מאושר מבחינתי?
היא יפה ואני רואה אותה היום אחרת, לא לגמרי שונה אבל יופיה התחדד לי יותר וחוכמתה, היא חדה, עקשנית אבל מודעת למקומה בהיררכיה.
"לא מאושר תחליפי: מכנס ונעליים, החולצה יכולה להשאר".
כאילו לא אמרתי כלום אני חושב לעצמי, רק מכנסיים ונעליים עבור אישה זאת מלתחה שלמה אבל לצערי היא גרמה לעצמה להראות כבת 80, לא עובד לי.
תמונה שניה נשלחת, אני מאשר אבל דורש שיער פזור.
עוד לא שכבנו, אני לא רץ איתה, היא בבחינה ויש עוד הרבה לבדוק לפני שאני מוסיףאת המימד הזה.
תמונה שלישית ואני מאשר לה לצאת מהבית.
מחר היא טסה לשבוע, פרוטוקול התנהלות ושמירת קשר בחו"ל נשלח אליה - "כן אדוני" התווסף מהר מאוד.
לא חשבתי שאני ארגיש ככה אבל במידה מסויימת מבאס אותי שהיא טסה, משהו מרגיש לי חסר, לא שלם ומוקדם לשחרר.
פאק ה- play list עבר ל- mid- life crisis, שיר שגורם לי קצת לחשוב....
הערב אנחנו נפגשים, אני מתכוון לקשור אותה, חיכיתי לערב הזה הרבה זמן, אני מסוקרן לדעת איך היא תיהיה, איך אני? איך הוויב הכללי? התחושה הזאת לא מרפה ממני כמו ריח של עשן של מדורה.
היום עבר מהר והערב נפל, דפיקה חלושה בדלת.
אני פותח את הדלת, "תכנסי" אני אומר לה וחוזר למטבח, הכנתי לנו נשנושים לאחרי הסשן.
היא: שיער אסוף, מכנס ספורט קצר, ירוק, צמוד וחולצת דרי פיט, לבנה, נעלי ספורט לבנות.
"את יכולה לשבת על הספה" אני צועק מהמטבח.
אני יוצא מהמטבח, בלי חולצה, מגבת על כתף ימין, ג'ינס כחול, יחף. מגיש לה כוס מים. היא לוקחת כמה שלוקים ומניחה אותה על שולחן הסלון.
" הערב אני אבחן את היכולת המנטלית והפיזית שלך, הערב אני אקשור אותך, החבל יגביל את תנועותייך "וקצת" יכאיב, תתמסרי, תתמסרי לכאב ולחוויה, תתנתקי".
אני עובר איתה על כללי הביטחון של הקשירה ואומר לה לחזור אחרי בסוף כל חלק לוודא שהיא מבינה, היא לא מסתכלת אלי אבל חוזרת בדיוק רב. הסברתי והדגשתי שכאן אין משחקים של אגו, לאף צד, משהו לא מרגיש נכון או טוב, יש מילת ביטחון ומספריים למקרא הצורך.
היא נעמדת מולי, אני אומר לה להוריד את המכנסיים חולצה נעליים, היא נשארת רק עם חוטיני שחור.
השדיים שלה לבנים עם קווי שיזוף, גדולים, פטמה בינונית בגודלה אבל יפה, בולטת.
ריח הגוף שלה מהפנט, אני נעמד מולה, פותח במכה אחת את החבל מהקשירה שלו ואומר לה להגיש לי את שתי ידיה, מתחיל בקשירה כפולה, מוודא שלא הדוק מידי ומעביר את הידיים שלה אחורנית, לגב ומכאן אני נכנס לטראנס של קשירה,פותח עוד חבל ומלפף סביב החזה שלה, מושיב אותה על הישבן, לאט ועובר לרגליים, מבצע קשירה שעולה במעלה הירכים שלה, משכיב אותה ומסובב שהיא על הבטן, קורע ממנה את התחתון שלה ועובר לרגל שנקשרת בחוזקה לירך והיא מקופלת, מעביר את החבל דרך במבוק שתלוי על התקרה ומושך אותה לסספנס והיא לאט לאט נתלת והיא באויר.
אני עובר ליד המיצג שלי ושואל אותה אם היא בסדר, מוודא שאין לחץ ויש תחושה בכל המקומות החשובים, היא מהנהנת,עיניים עצומות, אני מבקש ממנה להזיז את האצבעות של הידיים והרגליים והיא מבצעת.
עכשיו היא מנסה להבין מה היא מרגישה, מה כואב ואיך היא מווסתת את התחושה ומתעלה.
אני מעביר את היד שלי על השדיים הלחוצים שלה ומלקק לה את הפטמה, היא מתייסרת לנוכח הניגוד של "הדבש ועוקץ".
אחרי מספר דקות אני מתחיל להוריד אותה לקרקע ולשחרר ממנה את החבלים, חם, שנינו מזיעים.
אני מסיים לקפל את החבלים ומושיט לה יד, היא לא מבינה מה קורה פה ומשיטה לי בחזרה.
אני מוביל אותה למקלחת, מכניס אותה, מפשיל את המכנסיים והתחתונים שלי ולמעשה זאת הפעם הראשונה שנינו ערומים.
אני מדביק את הפנים שלה הגוף לחרסינה ומרים את ידייה למעלה - "תשארי ככה".
אני פותח זרם חזק של מים קרים ומתיז על הגב שלה, היא משחררת אנחה לאוויר, לא ציפתה לטמפרטורת מים הזאת, אני שוטף אותה מלמעלה ומתכופף עד לכפות הרגליים שלה, בדרך חזרה למעלה אני מתעכב ומזרים לה מים על הכוס.
סוגר את המים ומתחיל לסבן אותה, ביסודיות, לא פוסח על שום איבר, כל אחד מקבל את תשומות ליבי, השדיים קצת יותר, אני מעסה אותן עם הסבון, הן מרגישות מדהים, גדולים, קופצניים.
פותח שוב את הזרם, קרים, מוריד ממנה את הסבון הכל בשתיקה, לא מדברים, אין צורך.
יוצאים מהמקלחת ואני מתחיל ליבש אותה, יסודי כבר הזכרתי?
הזין שלי עומד ואני חרמן בטירוף אבל לא הערב, זה לא יקרה, אי אפשר להעמיס הכל לפני הנסיעה, זה לא מה שיחזיר אותה או שיגרום לה לשמור לי אמונים, אם היא תשבור את הפרוטוקול זה יהיה אותנטי ושם זה יגמר.
אני מחזיר אותה בחזרה לסלון - " תתלבשי".
את יכולה לנשנש ממה שהכנתי.
היא מבולבלת, משתהה, מחזיקה את הבגדים אבל לא מבינה מה קורה פה.
"שתיהיה לך טיסה נעימה" אני אומר בטון תקיף.
כן אדוני היא ממלמלת ומתלבשת, ספק נעלבה ספק נבהלה.
אני פותח את הדלת שעל גופי מגבת עם זקפת ענק, היא יוצאת ואני סוגר את הדלת מאחוריה ונועל.
הריח שלה עדיין בסלון - מוריד את המגבת מתיישב על הספה ומאונן את נשמתי.
דפיקה חלושה בדלת, אני שם עלי את המגבת ופותח את הדלת, היא עומדת שם, ידיים מאחורי הגב, מבט מושפל:
"אדוני, אתה יכול לנשק אותי"
אני תופס את הפנים שלה, בעדינות,מתקרב ומנשק לה את השפתיים בחושניות, אחרי מספר רגעים אני מנתק מגע.
"תזכרי את הפרוטוקול, טיסה נעימה".
הדלת נסגרת וננעלת.