היא המריאה ליעד החדש שלה לשבוע הקרוב.
באופן טבעי, הייתי אמור להרגיש...סוג של...כלום, אבל אני מרגיש משהו.
כוס עם תחתית כפולה, קרח וויסקי זהוב נשפך עד אמצע, לגימה ואני נשען אחורה בספה, מה לעזאזל אני מרגיש?
החמצה? שיחרור מוקדם מידי? התרגלתי אליה? כבר? געגוע? צביטה בלב?
עוד לגימה.
כשאנחנו ביחד הכל מאט, תחושה של חצי אוקטבה למטה ואני מצליח להיות נוכח ואמיתי כמו שלא הייתי מעולם. היא נותנת לי להגשים את עצמי בלי ביקורת ובלי דחיות. פשוט - אני.
ממנה אני מצליח להוציא את השפחה שהיא רוצה להיות, כל היום היא מנהלת חצי עולם ומקבל החלטות על בסיס רגעי ואיתי, היא נקייה לגמרי, המוח עובר למצב אחר והיא מובלת במאת האחוזים.
אני מחבר את כל התחושות שלי ומגיע למסקנה שקצת התחלתי להתאהב בה, אותה אחת ל' נכנסה לי לתוך הלב, חתיכת אות מסוכנת זאת.
הוויסקי מערפל ומעצים הכל כרגע, לוקח את הפלוגר ונזכר בסשן הראשון שלנו, ההבעות פנים שלה והמבט שהיה לה אחרי, כאילו עברה restart.
כן, התאהבתי, זה נראה לי רשמי עכשיו.
בצד כל ההשפלות, היריקות, ההשתנות, היא חדרה לי ללב.
חיוך גדול מרוח על השפתיים שלי עכשיו, איזה בר מזל אני להרגיש ככה.
כשהיא תחזור אני אגיד לה שאני מקבל אותה והיא תהפוך להיות full time בשבילי, גם ככה אנחנו כבר בסופו של החודש השני, כנראה שזה אמור היה אמור להיות. המחשבה מדליקה אותי ומחרמנת בו זמנית.
אני לוקח את הלגימה האחרונה, מתפשט, עוצם את העניים ומעלה זיכרונות מהפעמים האחרונות שלנו ביחד ומתחיל לאונן.