שנה חדשה, עולים שלב, החלטתי שאני משנה את הפרוטוקל עבורה.
הפרוטוקול החדש נכתב בקפידה, אני אדם של הפרטים קטנים ודאגתי לאפיין את הדרישות שלי בהתאם, לפרטי פרטים.
השארתי מקום לשפר ולשנות, לא גדול אבל הוא שם.
לאור כל המאורעות האחרונים והרגש שהתווסף החלטתי לדחות את נושא הקילור ולבחון אותה דרך הפרוטוקול החדש, יכול להיות שמצאתי משהו אמיתי, משהו ששווה לחקור לעומק.
תכננתי את זה שעם נחיתתה הפרוטוקול החדש יצוץ לה במייל.
- "הנשלטת שלך נחתה וממתינה לשרת אותך".
"שנה טובה לזונה שלי, עכשיו ממתין לך באימייל פרוטוקול חדש, תעברי אליו בקפידה, תגיעי אלי הערב בשעה תשע למעבר משותף".
- "פרוטוקול חדש אדוני"?
- "אדוני, אם עשיתי משהו לא נכון, אני מוכנה להענש!"
"תגיעי הערב, בתשע, לבושה בחולצה וג'ינס, נעלי ספורט, שיער אסוף, קוקו גבוה, בלי חזיה, חוטיני ירוק."
-"כן אדוני"
הוספתי:
"ברוכה השבה, יש לי הרבה עבודה איתך, ניפגש בערב" וניתקתי.
במהלך השהות שלה היא התחילה לעשות טעויות, על הראשונה וויתרתי, חשבתי לעצמי שיש משהו אנושי בטעות שלה, בשניה, כבר לא.
דרשתי ממנה לרכוש כוס קפה, לשבת בשולחן ולשפוך אותו על המכנסיים שלה, לצלם לי וודאו שהיא על הברכיים בתא שירותים מתנצלת ולהמשיך להסתובב ככה כל היום.
העונש היה לה קשה, הוא שבר משהו אצלה אבל היא מלאה אותו במלואו.
השעה תשע, דפיקה בדלת, אני פותח והינה היא, הלב שלי דופק, הפה שלי יבש.
אני מסתכל עליה במפתן הדלת, מלמעלה למטה, המבט שלה מושפל. היא נראת גם בחולצה וג'ינס מהממת והריח שלה....משכר.
אני מתעשת ומושיט לה יד, בואי איתי.
באמצע הסלון שולחן מלבני, לא גדול במיוחד, כסא בכל צד, אני מושיב אותה על הכסא הקרוב לדלת.
"תחלצי את הנעליים, החולצה והמכנס, תשארי רק עם תחתונים ותתישבי, פנים פונות לרצפה גב זקוף ידיים בצידי הגוף, רגליים סגורות צמודות".
אני יורה הנחיות והיא מבצעת תוך כדי הדיבור שלי. אני מקרב את הפנים שלי, תופס לה את הקוקו ומושך אותו לאחור, הפנים שלה נמתחות כלפי מעלה, והשדיים שלה מתנדנדים לצדדים, אני מכאיב לה ובאותו הזמן מנשק לה את השפתיים בתאבון ושקיקה. נושך לה את השפה התחתונה,היא משחררת צליל של כאב, אני מחזק את האחיזה שלי על השיער שלה, שיכאב יותר.
אני הולך למטבח, צליל של פקק שעם מהדהד, אני חוזר עם שתי כוסות ובקבוק יין אדום, איטלקי, 2018 ולפוליצ'לה.
אני יושב מולה:
"מולך הפרוטוקול החדש, אני עובר סעיף סעיף, אם יש לך השגות/הערות/הארות - זה הזמן, ברור?"
- "כן אדוני".
עברנו ביחד על כלל הסעיפים, מלבד שלושה חידודים הכל היה מובן.
"הפרוטוקול החדש, נוקשה יותר, עם הרבה יותר פרטים ודרישות, מכאן אין שום הקלות, עונשים יחולקו לך לפי חומרת המעשה. אני מקציב לנו חודש ליישום שלו ואז...נראה."
היא בולעת רוק, מבוהלת, מבולבלת.
" לכי הביתה, יש לך עד מחר בשעה שמונה לתת לי את תשובתך."
- "אין על מה לחשוב אדוני, התשובה היא כן, אתה ממלא את החיים שלי דרך המשימות שאתה מעניק לי והרצון שלי לרצות אותך תמיד."
הסתכלתי אליה, נרגש ואושר, וחשבתי לעצמי, איזה בר מזל אני קיבינימט כמה אושר היא מכניסה לי.
"אני משאיר לך לחשוב על זה עד למחר בשמונה בערב, יש פה הרבה מאוד על מה לחשוב ואסור לך לקחת את זה כמובן מאליו."
- "כן אדוני".
קומי, תתלבשי מולי כשתסיימי, תסתובבי ותסגרי אחרייך את הדלת.
"כן אדוני", תודה אדוני.
קול של דלת נטרקת.
הפרוטוקול החדש גורם לי לשלוט כמעט בכל אספקט בחייה:
מאיזה לק למרוח ומתי ועד אם מי להפגש ומתי וכמה אלכוהול מותר לה לשתות באותה היציאה.
אני הולך לחיות אותה לפרטי פרטים וזה מרגש אותי.
אני לא יכול כבר להממתין למחר בשעה שמונה.
