קנאה:
חיה מסוכנת, חמקמקה ובלתי נראת.
היא מרוקנת את כל האנרגיות וחשק ומוציאה ממני משהו, אחר.
למזלי אני יודע לזהות כשזה קורה ויש לי דרך התמודדות, זה קרה לי בעבר, פעמיים.
אני פשוט מנתק מגע מלא ומתאושש, אבל לצערי כאן זה לא אפשרי.
בפעם הראשונה שזה קרה חשבתי שאני בדיכאון, הייתי בלי אנרגיות, הכל היה מרוקן בלי טיפת חשק לכלום. (מעניין מה המרחק בין השניים?)
בפעם השניה שזה קרה, זה היה מאוד ברור, הסיטואציה הזמינה את זה, בגדו בי.
המכנה המשותף בשניהם הוא שאהבתי.
לפי הפרוטוקול שלי עם ל' היא שולחת לי כל יום תמונות של הלבוש שלה לאישור.
לאחרונה זה מרגיש לי שהיא כבר קלטה את הטעם שלי כי בתמונות אחרונות ששלחה, לא היה לי שום דבר לתקן.
קיבלתי עכשיו תמונת ערב שהיא נוסעת לארוע:
שיער פזור, שמלה שחורה, נעלי עקב ואודם.
פאק כמה שהיא יפה, זה מטורף, מרשימה ואני סופר גאה בה, היא הפיקה ארוע מאוד מושקע ועבדה קשה שזה יצליח.
פתאום עכשיו, בצרוף השאלה שלה שנשאלה באותו היום התחלתי להרגיש את התחושה הזאת מתגנבת אלי, שוב?
מה קורה לי, אני לא אמור להרגיש ככה קיבינימט.
משהו לגמרי השתבש אצלי, אני מקנא!
איך זה קרה כלכך מוקדם, איך?
מצד אחד אני שמח, הרגש שלי אליה יהפוך את השליטה לטובה יותר, נכונה יותר אבל מצד שני...
חרא להרגיש ככה.
במקור תכננתי עם חזרתה להגיד לה שאני מסכים לשלוט בה אבל עכשיו אני מרגיש שזאת ההחלטה הנכונה אבל לא העיתוי הנכון.
אני צריך שזה יבוא מממקום שהוא נכון לשנינו ולא כי, (אם להיות כנה עם עצמי) מעורב פה שיקול זר של לשלוט במטרה למתן את הקנאה דרך ההחלטה.
כל מה שאני יודע, שעכשיו אני מחוייב, אולי אפילו יותר ממנה שרציתי להיות.
אז מה שנשאר בינתיים, עד שהיא תחזור מחו"ל זה לטפל בחיה הקטנה הזאת ולחזור לעצמי במהירות האפשרית.