נפגש עם חבר לבירה, המקום עמוס ורועש.
צללנו בלי להתכוון לשיחה מאוד עמוקה, כל אחד בתורו קצת פתח יותר, אירח את השני בנבכי הכאבים שלו.
אני מזמין לנו עוד שני צייסרים ואומר לו לשמור לנו אותם על שאחזור מהשרותים.
כניסה אחת, חלל גדול ומסריח, יוניסקס, יש תור.
ארבעה לפני, שלושה גברים ואישה.
היא מלפני:
ג'ינס צמוד סקיני, נעלי עקב שחורים, חולצה צמודה, שיער אסוף, שחור, חלק, קוקו, פנים שחומות.
אני שורק נעימה היא מסתובבת ומחייכת.
חיוך מקסים שיניים לבנות.
המבט שלה זרק אלי את הבושם שלה, נעים...
התור מתקדם ואני כבר מת להשתין, נראה לי שגם היא לחוצה.
אני שואל " רוצה בינתיים לרקוד את ריקוד הפיפי, עד שיגיע תורנו".
היא מחייכת ושואלת מה זה "ריקוד הפיפי"
אני עם הידיים בכיסים זז מצד לצד, קצת שנות השמונים.
היא מסתכלת אלי מחייכת ושואלת:
" זה יפיג את הצורך"
עניתי - "בואי ננסה"
היא זזה לידי מצד לצד ואנחנו צוחקים.
התור מתקרב ועוד רגע תורה מגיע.
היא מתקרבת עוד קצת אלי ועכשיו היא כבר לא מחייכת, המבט שלה השתנה.
היא מסתכלת לי בעיניים ואני, מסתכל בשלה.
אני מתקרב אליה ולוחש לה באוזן, במילים רכות: "עוד שניה זה יוצא לי מהאוזניים".
היא ציפתה למשהו אחר וכתוצאה מההפתעה היא מתפוצצת מצחוק "די, מנובל עוד יברח לי בגללך"
אנחנו צוחקים והצחוק שלה ממש מתוק.
הדלת נפתחת, מעידה על רמת הצחנה, היא נכנסת.
אני מבין ברגע זה שהיא כנראה הולכת להעלם כי אני אכנס אחריה והיא תחזור למקומה, לחיים שלה.
באופן מפתיע היא יוצאת מהר יחסית.
אני ממהר להכנס, שנינו מתחככים אחד בשניה, בלי כוונה, השדיים שלה גדולים ביחס לגוף.
אני נכנס ומשחרר אנחת רווחה.
חושב לעצמי האם היא תיהיי שם שאצא?
אני יוצא כדי לגלות שהתשובה היא - לא.
חוזר למקומי על הבר רק כדי לקבל הבעת פנים זועפת מהחבר "כמה זמן"....
"יש תור אתה יודע".
"יופי עכשיו אני צריך ללכת להשתין"
הוא הולך ואני מסתובב, מסתכל סביב מחפש אותה, לא מוצא, מסתובב שוב לכיוון הבר והנה היא מצד ימין לי.
"מצאת את מי שחיפשת" היא שואלת ומחייכת.
"אולי"
"אז מצאת" , היא קובעת בחוצפה ומהירות.
"אוקי, נעים מאוד שמי ש*, נעים מאוד, אני ס*.
לוחצים ידיים ומצחקקים.