הוא איתנו כבר שלושה חודשים אבל זאת הפעם הראשונה שאנחנו עובדת ביחד על פרויקט משותף.
כל יום משלושת השבועות האחרונים אנחנו עובדים צמוד על מצגת שאנחנו אמורים להעביר לקבוצה של דירקטורים.
הוא רהוט, חד ובעל ידע רב בתחום, בכנות מרשים.
מעבר לזה הוא מתלבש נהדר, תמיד נראה סמכותי אבל לא בהגזמה והוא מריח טוב, טוב מאוד אפילו.
שיער חלק גולש, עיניים חומות ומבנה של אתלט.
בשבוע האחרון עבדנו עד שעות מאוחרות, ראיתי אותו השבוע כמו שלא ראיתי עד כה.
ככול שהוא הוריד את הרשמיות וחשף אנושיות כך הרגשתי יותר נוח איתו.
הוא כריזמתי על גבול שזה ממש מדליק אותי אבל אפילו לא פעם אחת שהוא חרג ממקומו וכך גם אני, נטו מקצועי.
אני מזכירה לעצמי שיש לי שולט ואני אוהבת אותו מאוד ואוהבת את המקום שאני נמצאת בחיים, איתו.
יום הפרזנטציה הגיע, אני אוהבת לתת לאחרים להתחיל קודם, זה משאיר לי מקום לתקן אותם ולוודא שאין קצוות לא סגורים.
הוא מסיים את החלק שלו ומציג אותי בשקף.
מנוול, הוא לא טעה בכלום, הוא דייק ואף הרחיב במקומות שבדרכ הרבה לדלג מה שמייצג הרבה שאלות מהמד של הלקוח, מקצוען אמיתי.
אני לוקחת את הקליקר, מודה לו ומתחילה את החלק שלי. עכשיו תורי להרשים אותם, אותו?
אני מתקדמת במצגת שלי והוא מציץ בטלפון שלו ויוצא מהחדר, אני ממשיכה כאילו כלום אבל זה ביאס אותי שהוא לא שם. מסיבה כלשהי אני רוצה להשאיר עליו רושם, אני רוצה שהוא יראה אותי בשיאי.
אני מסיימת לקול מחיאות כפיים והוא חוזר לחדר, מוחה כפיים כאילו מעולם לא יצא. אני מתעלמת ממנו.
מנהל הקבוצה מודה לשנינו ושלב הקפה והמינגלינג מתחיל, במילים אחרת הזמן לדאוג שיחתמו איתנו לחוזה ארוך ושמן הגיע.
אני ניגשת למזוג לעצמי מים משולחן עמוס בפירות ושתיה ואני מריחה את הבושם שלו, הלב שלי דופק הוא מתקרב ומרעיף עלי מחמאות, טוען שמעולם לא עבד עם מקצוענית כמוני, הרמתי את הרמה לטענתו.
החזרתי לו שהיה לי כיף מאוד לעבוד איתו, גם הוא היה "בסדר" מחייכת וקורצת.
מה אני עושה....מטומטמת...מפלרטטת איתו?
בערב הבוס שולח לי הודעה שהוא מבקש משנינו להגיע למשרד.
אני מגיעה ראשונה, נכנסת לחדר שלו, הוא מתרומם מהכיסא בהתלהבות ניגש אלי, לוחץ לי יד ומבקש ממני לבוא אחריו.
נכנסים לחדר הישיבות, הקולגה מצטרף אלינו, הוא לא החליף בגדים מהבוקר, עדיין מריח נהדר.
הבוס מבקש משנינו לשבת ומתחבר לשיחת וודאו שאותה הוא מקרין על המסך הענק שבחדר ישיבות.
הלקוח מהמסך מודה לשנינו על מצגת עשויה היטב ומסביר שאנחנו היינו הגורם העיקרי לחתימת החוזה.
השיחה מסתיימת והבוס נעמד, מסתכל על שנינו ואומר - עשיתם את זה אלופים.
"אני חייב ללכת לטפל באדמיניסטרציה" (ארוחת ערב עם הלקוח) השארתי לכם בארון בקבוק שמפניה, אתם בהחלט ראויים לו, לחיים חברים ותודה".
הוא יוצא, הקולגה מסתכל עלי "שנפתח"?
אני מחייכת "fuck ya".
הוא מוזג ומתיישב לידי, "לחיי הצלחות", הכוסות נוקשות ואנחנו שותים.
הוא מוזג עוד ואנחנו קצת שתויים, מצחקקים.
הוא מסתכל לי בתוך העיניים, המבט שלו רציני, אנחנו מתנשקים.
פאק הוא מנשק טוב, לוהט, הוא מרים אותי ומצמיד אותי לשולחן, יורד לכיוון החזה, מוריד לי את החזיה ומוצץ את הפטמות.
תוך כדי אני שומעת את הרוכסן שלו נפתח, אני רטובה, חרמנית, הוא חודר ואני נעלמת דום, פתאום ברגע אחד אני מבינה מה קורה כאן.
אני נהנית אבל...השולט שלי...אני...הזונה שלו או סתם זונה עכשיו.
הוא ממשיך לזיין אותי ואני, כבר בתוך בסיטואציה מנסה להנות.
הדלת נפתחת, פאק השולט שלי נכנס? מה הוא עושה כאן??? החלום הזה הופך לסיוט.
אני מתכווצת, האלכוהול הכייפי התחלף בבחילה.
אני מתביישת. הוא הביא לי פרח, הוא הפתיע אותי או שאני אותו. הוא חיוור מתקרב לקולגה ונותן לו את הפרח. הדמעות יוצאות לי מהעיניים די בטבעיות ומהר.
הוא הולך, אני מתלבשת בחזרה.
פאק הבושה, מה עשיתי!
כל הדרך חזרה הביתה ניסיתי להבין מה אני עושה עכשיו, איך אני מחזירה אותו.
ככול שעוברות השעות אני משתחררת ומבינה שזה נגמר, נפלתי למלכודת שכל החיים ניסיתי להמנע ממנה, גם בגדתי וגם במקום העבודה.
יום למחרת הודעתי שאני חולה, אולי אני באמת ,מי יודע?