שתי נשים מתקרבות לשולחן שאני יושב, מהוססות האם איתי הן דיברו בטלפון.
אחת מטופחת יותר:
בגדים שאמורים לשדר לי שהיא הבוס, הולכת מקדימה, צעדים מדודים.
השניה לבושה פחות רשמית:
שמלה פרחונית, שיער שחור אסוף, הולכת אחריה.
אני נעמד כדי להפיג את ההססנות, מחייך ושתיהן מחייכות אלי בחזרה.
פגישה עסקית בתל אביב עם חברת סושייל מדיה חדשה, הם רוצים להתחיל לעבוד עם החברה שלי אז החלטתי לבחון את היכולת שלהם בסביבה לא מוכרת וגם לאתגר אותם.
המטופחת ניגשת אלי ראשונה - "נעים מאוד אני xxxx מנהלת בחברת xxxx" היא מציגה את עצמה ולוחצת לי את היד תוך כדי שהיא מציגה גם את הקלגה שלה בריפרוף שמסתכלת אלי בחיוך מבוייש.
"שלום אני xxxx, מנהל השיווק של חברת xxxx ישראל, אני ניגש מעבר לשולחן לקולגה ודואג ללחוץ לה גם את היד, היא לוחצת לי בחזרה וראשה מתרומם, העניים שלנו נפגשות.
ועכשיו, let the games begin אני חושב לעצמי:
"אני שמח מאוד שהגעתן, אנחנו כיום כבר עובדים עם חברת סושייל אבל תמיד שמחים ללמוד להכיר עוד.
הפגישה הזאת לא תיהיה רגילה, אתן יכולות להניח כאן את החפצים שלכם על השולחן, יום יפה בחוץ, בואו נצא לסיבוב רגלי שבמהלכו תוכלו לספר לי אודות החברה שלכן ומה אתן יכולות להציע לנו, שאין לנו היום".
שתיהן מבולבלות...
- "רגע הכנו לך מצגת שחשבתי שנציג לך ואתה תוכל לשאול שאלות תוך כדי" עונה לי הבוסית והחיוך התחלף במבט נוקשה.
" מצגת יכולת גם לשלוח לי למייל, שאתרשם, אני אשמח שנעשה סיבוב שתוכלו לספר לי עליכם, על התפקידים שלכם ועל החברה שלכם, במילים שלכן, דרך העיניים שלכם, ממקור ראשון" אני מחייך ומנסה שוב להקליל את האווירה".
אני רואה שזה לא בא בטוב בכלל לבוסית, השניה דווקא התלהבה מהרעיון, מחפשת את האישור של הבוסית.
"שנצא"?
"-בשום פנים ואופן, זה לא לעניין ולא מקצועי" עונה לי הבוסית בתקיפות.
"תודה שבאת, אז זה לא יעבוד בינינו, אנחנו מחפשים חברה שתדע להכיל את השיגעונות שלנו ושתדע לאלתר שצריך,פחות מחפשים שבלונות".
החיוך המזוייף שלה התחלף בארשת פנים זועפת, היא אורזת את עצמה בהפגנתיות ואומרת לקולגה שלה בעצבים, בואי!
"לא, רגע, אם לך יש זמן ורצון, אני אשמח לצאת איתך להליכה ואם אין לך דרך לחזור למשרדים שלכם, אני אממן לך מונית, הכל בסדר".
היא מתמהממת...מסתכלת על הבוסית.
אני לוקח פיקוד ואומר לבוסית " אחזיר לך אותה עוד שעה, הכל בסדר, תודה."
הבוסית יוצאת ואנחנו נשארים לעמוד שם, שתיקה.
"אז שנצא?" אני מסמן לה עם היד להוביל, היא מחייכת חיוך גדול ומתחילה ללכת.
הטיול הקצר נמשך עד שמונה בערב, הלכנו ודיברנו על הכל ולאט לאט המחיצות נשברו.
- "ואוו כבר ערב, אני חייבת לחזור."
"באמת? אני מרגיש שרק התחלנו, חבל, אזמין לך מונית"
המונית מגיעה ואני פותח לה את הדלת, "היה לי כיף, למדתי המון עלייך, תודה על אחר הצהריים כיפיים".
היא מתיישבת במונית, אני נותן לנהג שטר של 100 ואומר לו, "לאן שהיא תגיד לך, תשמור את מה שנשאר כטיפ". הם נוסעים.
יום למחתרת, הודעה:
היי xxxx אני חייבת לפגוש אותך שוב, תפגוש אותי באותו בית הקפה היום בשמונה? אתה יודע זאת..."
הגעתי לבית הקפה היא כבר ישבה שם, היא לא רגועה, משהו לא נינוח בה.
אני מתקרב ומתיישב.
"תקשיב, אחרי אתמול קמתי היום בבוקר והתפטרתי, אין לי שום רצון להיות שם יותר.
זה מאוד התאים לאופי שלי לרצות אותה וחשבתי שאני אלמד אבל זה לא באמת מוביל לאף מקום, בזבוז זמן.
אני....רוצה שתמשיך לדבר איתי, בבקשה, כלומר אם אתה גם רוצה".
"סיימת"?
-"כן"
"מה תשתי?"
-"קולה זירו בבקשה"
"לא, את תשתי מים קרים"
-"אוקי".
"לכי בינתיים לשרותים, תשטפי פנים, תסדרי את השיער, אני אשמח שתפזרי אותו ותחזרי לכאן, אני אחכה"
"-אני בסדר תודה".
"זאת לא הייתה בקשה".
היא מחייכת, השפתיים שלה נפתחות חושפות שיניים לבנות צחורות.
- "בסדר, כבר אחזור".
אני מתחיל להתרגש,מה יש לנו כאן....