היא חוזרת מהשרותים, מרוצה מעצמה.
"זהו, מסודר".
היא אדומה בפנים, מסמיקה.
"תשתי".
אני שותק, מסתכל עליה, מחפש לגרום לה לאבד את שלוותה, בוחן אותה והיא, מחפשת את עצמה בסיטואציה.
- "אז מה אתה אומר, מטורף אה...התפטרתי"
"ומה את מחפשת? מה מתאים לאישיות שלך?"
- "אני מחפשת מנהל/ת אסרטיבית ונחושה, כאלו שלא נרתעים בקלות, חדים במסרים שלהם ויודעים מה הם רוצים ומשיגים אותו".
"אני יכול לשאול משהו אישי?"
- "כן בטח"
"ובמערכת יחסים"
פתאום בבת אחת החיוך שלה נעלם, הפנים שלה הפכו לרציניים, היא מיישרת מבטה ומסתכלת לי בעיניים.
- "אני לא יודעת לענות על זה".
"יש הלילה מסיבה, שמלה קצרה, שחורה, מחשוף עמוק, אני אאסוף אותך בחצות".
- "רגע...מה..מסיבה...בחצות?"
"יש לך עבודה מחר לקום אליה?"
היא מחייכת "לא".
אני מזמין חשבון ושנינו קמים ויוצאים.
תרשמי לי את הכתובת שלך, אני אגיע בחצות.
בחצות אני מחייג אליה והיא עונה במהירות, אומר לה לרדת.
שיער פזור, שמלה קצרה, מחשוף עמוק, שפתיים חושניות אדומות, ציפורניים צבועות אדום, השילוב הראוי.
נכנסים למסיבה, בתוך הרחבה ישנו כבר מופע קשירות.
"מה זאת המסיבה הזאת?"
- "תקשיבי לי טוב עכשיו, אני הולך לשבת על הבר, אני רוצה שתעשי סיבוב, תתעמקי בכל מה שאת רואה, תקחי את הזמן, כשתחזרי תספרי לי מה הכי ריגש אותך למה הרגשת שאת הכי מתחברת."
היא מתחילה לדבר, אני עוצר אותה - "לכי, עכשיו".
היא מהנהנת, מסתובבת ומתחילה ללכת.
אני יודע בדיוק מה קורה לה עכשיו, עכשיו היא תגלה לאן היא שייכת, עכשיו "האסימונים" יפלו לה והיא תגלה שלכל הרגשות והתחושות שהיא הרגישה עד היום יש ביטוי, שם ומקום.
ברוכה הבאה לעולם הבדסמ.