יום ארוך ואני מותש, תקופה שכזאת.
אני נכנס לבניין, עולה לקומה, דלת המעלית נפתחת וריח בישול חזק מתפרץ פנימה.
המסדרון מריח נהדר מבישול ומיצי הקיבה שלי מתחילים לבעבע.
אני פותח את הדלת, שומע את רחשים מהמטבח, נותן הצצה והיא עומדת שם שרק סינר על גופה, בקושי מחזיק את השדיים שלה חושף תחת עגול ועסיסי. הלסת שלי נשמטת.
אני מחייך, היא יודעת שאני עומד שם:
"אדוני הכנתי לך ארוחת ערב, קובה סלק כמו שאתה אוהב, אני יכולה למזוג לך כוס יין?"
אני מהנהן ומחייך, חולץ את הנעליים שלי, מוריד את המכנס והתחתון ביחד, פותח את הכפתורים מהחולצה ומעיף אותה ממני, עירום לגמרי.
היא מביאה לי את הכוס, אני חוטף לה אותה מהיד ותוך כדי לגימה, מוריד את הראש שלה, היא יורדת על הברכיים ומוצצת לי את הזין שממזמן כבר עומד.
היא מוצצת נהדר, יודעת בדיוק איך לגעת בי, מלקקת את הביצים, מלקקת ממני את היום הזה.
אני מסיים את הכוס בשלוק גדול, מרים אותה, מעיף מהאי את הכלים, מכופף את הגוף שלה קגימה ומצמיד את הפרצוף שלה לבוצ'ר בחוזקה.
חודר לה לתחת בפעם אחת, עד הסוף.
היא כואב, לוחשת "לאט" למרות שהיא יודעת שזה לא יעזור לה.
אני מזיין אותה חזק, פותח את הסינר, נותן לשדיים לפרוץ החוצה, עם היד שלי אני מאונן לה בדגדגן ואנחנו בטירוף.
היא גומרת בצעקה שרק הדליקה אותי יותר וגרמה לי לגמור, אני שולף את הזין מהתחת שלה, מוריד אותה לרצפה וגומר לה על הפנים.
היא מחייכת, אני מרוצה.
"מתי האוכל מוכן, אני גווע"?
- "עשר דקות".
"מעולה, בואי לקלח אותי".
"כן אדוני"