היום בבריכה,שמשיה אחת לפנינו, שני נערים דיברו בינהם על כמה שהם מבולבלים מהבנות בכיתה וכמה תסכול וחשש ובום...בשניה אחת הם החזירו אותי לגיל הזה, נתפס לי הזיכרון שלי עצמי ואיך אני הייתי בגיל שלהם, כמה בילבול וחוסר הבנה בעידן שאין גוגל או את מי לשאול והכל מאוד ראשוני, עבורי בכל אופן.
שנות הקסם, קווין דייק את זה כלכך עבורי, אח גדול ומעצבן, משהי בכיתה שהייתי מת להגיד לה מה שאני מרגיש וכל זה כשאני בתוך סופת טורנדו הורמונלית בסיווג 2.
מאוחר יותר שקיעה לעולם הפנטזיה:
רומח הדרקון, דמדומי הסתיו וכל הסדרה הזאת, משחקי D&D ובגיל מאוחר יותר RD&D.
בתיכון הייתי דלוק על משהי, הייתה לי הזדמנות לבטא את זה,שינסתי מותניים והעזתי, התרסקתי עליה כמו טון וחצי של טופי כרמל והיא כמובן נבהלה ועקבותיה נעלמו עד עצם היום הזה.
מליון השיחות והחידודים בפנימיים שניהלתי עם עצמי בראש ותוכניות שכבר היו מוכנות לביצוע שנגנזו בשניה האחרונה על ידי רציונל ארור.
היום אני כבר לא מתבלבל בקלות אבל עדיין לא בטוח שאני מבין את הכל עד הסוף.
אם הייתי יכול לחזור אחורנית בזמן ולפגוש את עצמי, הנער, הייתי אומר לעצמי - אל תפחד מ- "הלא", ישנו גם "כן" שמסתתר לו שם ושהכל יסתדר don’t over think it פשוט תעיז ותנסה, תצהיר על הכוונות ועל המטרות ואתה תסיג אותן.
אם הייתם יכולים לחזור אחורנית, מה הייתם אומרים לגרסה הצעירה שלכם?
