- "אני יכולה לקפוץ לחברים הערב"
"בטח, תהני".
- "אולי תבוא איתי?"
"אני גמור מעייפות, אבל יאלה תראי לי מה את הולכת ללבוש שאוכל לאשר ותצאי לך, תהני."
רבע שעה אחרי,תמונה של שמלה על המיטה.
"מאושר לך, תהני".
- "תודה אהובי".
הערב חלף בשיעמום מוחלט, לא מצאתי את עצמי, חיפשתי מה לראות אבל כלום לא עניין, כאילו מליון תחנות בטלוויזיה ואף לא נושא אחד מרתק להרדם איתו.
השעה כבר אחת עשרה וחצי, אני מנקר, הודעה בטלפון, תמונה מחבר:
היא בתחתונים וחזיה, נקשרת על ידי משהו שאני לא מכיר. היא לא ביקשה ואני לא אישרתי.
הודעה נוספת:
"אתה תותח שהסכמת לה, הלוואי והיה לי את הביטחון שלך".
הלב דופק, האוזניים בוערות והראש כואב.
עכשיו הזמן עובר ממש לאט, אני עצבני, רותח.
אני מפעיל את כל המנגנונים שלי להדחיק.
תמונה נוספת, היא בסספנץ והוא מלקק אותה.
הפעם החבר כבר לא בטוח שאני בעל כזה ביטחון עצמי "אחי...התחלתם לחלוק עם אחרים אני רואה".
עכשיו אני רואה שחור, עכשיו הכאב הפך לפרץ אדרנלין טהור.
אני מוצא את עצמי דוהר באיילון, מחנה את הרכב על הפיסת מדרכה היחידה שראיתי, נכנס לדירה של החבר וסורק, איפה היא?
אור כחול עמום מאיר בקושי את הדירה, מוזיקת טכנו כבדה, אנשים כבר שתויים, אני מגשש את עצמי שם.
היא על הספה שתויה, היד שלו בתחתון שלה והם מתנשקים.
אני ניגש אליה ולוחש לה באוזן את המילה שסוגרת את הכל, מילת ביטחון שהגדרנו שנינו שכשהיא תאמר הכל יעצר, בלי שאלות ובלי דיבורים.
העיניים שלה נפערות, היא מסיטה לאט את המבט אלי, הפנים שלי במרחק ס"מ מהפנים שלה, אני מריח את האלכוהול מהםה שלה.
מביט בעיניים הגדולות האלו, היא משפילה מבט, מוציאה את היד שלו מהתחתון שלה, אני מסתובב והולך.
לילה לבן לפני, שוב.
