לפני שנתיים. 18 בספטמבר 2022 בשעה 23:28
הבטחתי לאחותי שאקח אותה ליום כיף. ארזנו פירות מים ובגדי ים ויצאנו לנו אל עבר חוף השוכן בפאתי הרצליה. אחותי מאוד סגורה, מרגיש לי שהיא שומרת על רגשותיה פנימה כחוששת שאם תפתח פתח להוציא את השוכן בה הוא יציף את העולם כולו.
ניסיתי קצת לדובב אותה בנסיעה, היא הייתה מובכת, חוששת, אדוקה. מועקה אוחזת בי כשאני מהרהרת בהחזקה חסרת הפשרות שלה.
הגענו לים. מהרגע בו ניחוחו אחז באפי ועיניי פגשו בו הוקל לי.
איך אני אוהבת אותו! מכניס בי מסערתו התכולה. מסתנכרן עם נפשי.
נכנסנו למים, היא בקשה ממני שלא אכנס לעומק, היא פוחדת מהגלים.
אני לא יכולה לעמוד מולם, הם מושכים אותי אליהם.
אני רוצה להתרענן להתמסר לצלול.
אבל היא כאן ואני איתה, בשבילה.
אז ביקשתי ממנה שננסה, לאט בזהירות, יחד.
היא חששה, פוחדת להתרחק מהנוח.
כשהחוסר נוחות ממלא אותך את רוצה לשמור על כל שריד נוחות שבשליטתך צמוד לך.
עודדתי אותה לבוא.
היא הסכימה או שנכנעה.
אמרתי לה שעכשיו נצעד צעד אחר צעד, בזהירות, אל הגלים.
הסברתי שהגלים נטייתם להתנפץ, אנחנו צריכות להבין מתי.
כהתחלה המלצתי לה שאם הוא מקציף שניות בודדות לפני המפגש, תעמוד יציבה עם גבה לכיוונו תכנע להכתו, לפעמים אין מנוס ואם אין, חבל להילחם לשווא. לעמוד איתנה בטוחה סומכת שהינה רגע קט והוא עובר.
פלא, היא הסכימה לעצתי וכך התקדמנו.
עצרנו בנקודה בה חלק מהגלים מתנפצים וחלקם חלקים, נושאים אותנו עליהם ברכות.
רציתי ללמד אותה לסמוך על הגלים דרך היכרות. היכרות נותנת מרחב תנועה חופשי יותר.
שאלתי אותה מה דעתה שננסה לעמוד עם גבינו לגלים ולהקשיב להם. עמדנו יחד בשקט והאזנו, למדנו לזהות רחש של גל נשבר. היה בה האומץ להעמיק עוד ובכל פעם ששאון גל מתנפץ קרב אלינו קפצנו, מבינות את הקצב שלו ומסתנכרנות איתו.
תוך שניות בודדות אחותי הראתה סימני הנאה ברורים, היא אהבה את המשחק שיצרנו.
ריחפנו, קפצנו ומדי פעם התמלאו עינינו מלח.
הצעתי לאתגר את המשחק, בתורות נצוף על הגב, אחת צפה אחת מתריעה כשגל מתנפץ קרב.
למדנו לסמוך אחת על השניה.
למדנו גם להרגיש את תנועותיו של הים בעצמו.
בשלב מסוים יכולנו שתינו לשחרר ולהקשיב לו.
בשלווה.
לסמוך. לסמוך. לסמוך. להרפות. להרפות. להרפות. לשחרר. לשחרר. לשחרר.
גדולים הרגעים בהם המילים הללו הן ההוויה. מי לא, נפגע.ה, נבגד.ה, התאכזב.ה? אין כזו חיה.
לא לאבד תקווה, להיות מוכנה שוב להחשף חשיפה שעימה יש סיכוי גם לפגיעה. כמה אומץ. אולי טיפשות?
היא חשבה שהסיכון הוא עיניים שורפות, לו ידעה שהסיכון הוא אכזבה.
