לפני שנה. 18 ביוני 2022 בשעה 21:32
כשזה קורה האויר נעצר, מימדים משתנים. זה כמו קסם שגורם לי לגרוס אותו, לפרוט אותו לפרוטות. יש זמזום כזה בתוך הראש שלי שבודק כמה למטה אפשר לקחת אותו. בכל פעם שהוא מתרסק למטה, אני מתרוממת, מיישרת ומעמידה אותו חזרה. אני לא רוצה שיהיה לו קל מדי, לא מסכימה שהוא יוותר על ההסתכלות מהצד עלינו. אני רוצה שהבושה תצמית אותו, אבל הוא לא יוכל שלא לזחול אלי, על ארבע, לשירותים, כדי ללקק ממני שיירים של שתן מסריח, שמנכיח את זה שלא משנה מה אני עושה, איך שאני מתייחסת אליו, או איך אני מקלפת ממנו התנהגות אנושית, הוא מתקפל מתחת לצורך שפועם בו, להראות לי כמה הוא שלי. מצד אחד, זה מרגיש לי מאוד ברור וטבעי, מצד שני, הכוס שלי בוער מזה.
