בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

המחברת הגדולה

"אנחנו מעבירים את ידינו מעל להבה. אנחנו עושים חתכים בסכין בירכנו, בזרוענו, בחזנו, ואנחנו שופכים כוהל על פצעינו. בכל פעם אנחנו אומרים:
— זה לא כואב.
כעבור זמן מה כבר איננו חשים בעצם כלום."
לפני שנה. 15 באוגוסט 2022 בשעה 18:55

אני נועלת אותו היטב. יש לו מבט של חוסר נוחות אבל אני כבר יוצאת חזרה אל הרכב. כשהוא עולה ומתיישב במושב הנהג, המבט שלו כבר יותר מקבל וכנוע.

אנחנו מגיעים. הוא שואל אותי אם הוא יכול להמשיך לסידורים, ולאסוף אותי כשאסיים.

אני מנענעת בראש לשלילה. מורידה בנחת את נעלי הספורט והגרביים, ומניחה את כפות הרגליים בנעלי האצבע. זה רעיון ממש גרוע לחזור לנעלי ספורט אחרי פדיקור, ואני תמיד מקפידה לקחת איתי נעלי אצבע.

'פשוט חכה לי. אתה אוהב לחכות לי.'

העיניים שלו מסכימות איתי.

herboytoy{GLINDA} - כמה שצריך…
לפני שנה
GLINDA​(שולטת){herboytoy} - כמה שצריך גם מבחינתי.
לפני שנה
Shish​(שולטת) - לי בזמנו היתה פנטזיה על נשלט פדיקור, מישהו שיהיה נסוגל לקחת אחריות ויהיה מספיק מחוייב כדי ללמוד לעשות פדיקור מקצועי.
לפני שנה
חתוליק​(נשלט) - מסקרן. ומעניין...
לפני שנה
fantasy boy​(נשלט) - מדליק.. בשמחה הייתי שומר לך על הגרביים :)
לפני שנה

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י