כשהוא משוחח עם צחי, יש הרבה "אחי" באויר, וצחוקים, וסיפורים על "ההיא" ועל החופשה המשותפת שהיתה "מטורפת" כמו שרק חברים מהצבא שמשחררים כל רסן, יכולים לעשות, אני מתחילה להתמלא בתחושת הסאדיזם המתוק הזה שמוזן מהקיצוניות הזו בין הגבריות שלו ומה שאני יכולה לעשות בו. העיניים שלו מחייכות והקול שלו שמח כשהוא אומר שהוא הולך להתארגן ויוצא לפגישה החצי שנתית עם כל החבר'ה שלו.
אני מחכה שהוא יתארגן כמו שהוא רגיל ואוהב, הכל מתוקתק ומגוהץ, אחרי גילוח ובושם. הוא מתבונן במראה ואוהב את מה שהוא רואה. אחרי הכל אני דואגת שיראה טוב. שיתאמן עד שהבשר שלו יתיישב מדוייק ושרירי בתוך הבגדים (ומחוץ להם), שיאכל נכון, מספיק חלבונים, שיהיה התכשיט הכי נוצץ ומחייך שהוא יכול להיות, שאני עונדת עלי. כי מגיע לי, אני אוהבת תכשיטים.
אחרי שהוא מוכן וכמעט בדלת, אני קוראת לו אלי. הוא כבר רואה את המבט שלי ומתחיל להגיד שצחי כבר בדרך ועוד כמה דקות הוא מגיע. אני מצידי מבקשת ממנו להתכנס לעמידת המוצא של "כלבה עם תחת מונף". כן, יש לנו תנוחות יוגה משל עצמנו. הוא מביט בי באימה, אבל לוקח לו עוד חצי שניה לוותר, ולרדת על שש.
הסטרפאון כבר חגור עלי עם הזין הקטן והמעוקל, כמה שהוא קטן ככה הוא מתעלל בערמונית. אני לא מחכה הרבה, מכינה את החור המושלם שלו עם שתי אצבעות ויריקה מכל הלב, וחודרת, מטפטפת אותו ואת היללות שלו. מספרת לו כמה הוא כלבה, שואלת אותו למה הוא זקוק.
כשהוא עונה "לך גבירתי", אני נצמדת לערמונית ולוחצת עליה. שובל ארוך ודקיק של זרע מתחיל להפלט מהזין שלו, עם יללה ארוכה שלו. הוא כבר מוכן לבטל, להשאר ולשרת אותי. אבל אני מסבירה לכלבה שחשוב שהיא תלך לערב הזה של גברים. כי חשוב לי שיש לה חיי חברה.
הוא מתלבש בחוסר רצון, מעלה על הגוף תחתונים רטובים מטפטוף, עומד מולי עם פנים אדומות ומבט מובך. צחי כבר למטה, שולח הודעות שהוא מחכה. אני מסבירה לצעצוע שלי את החוקים החדשים בערב הגברים הזה: להזמין רק קוקטיילים מתוקים כאלה עם מטריה, כיאה לכלבה שהוא, ובטח לא בירה. שכשהשלפוחית שלו מלאה הוא יכול ללכת להשתין, אבל רק בישיבה, וכשהוא חוזר, עד השעה שאני אומרת לו, הוא יכנס למיטה וילקק לי את הכוס המלכותי, כאילו החיים שלו תלויים בזה. הוא מהנהן, מנשק לי את כף היד, ויוצא אל ערב הגברים הזה, שהוא כל כך אוהב.
