משום מה את נועה (שם בדוי), הוא מחבב פחות. אין לי מושג למה, בעיני היא מהממת, וזו הסיבה שהיא אחת משלוש החברות הכי טובות שלי. היא משעשעת מאוד בעיני, פקחית, חדה כתער, פמיניסטית רדיקלית ומאוד מאוד יפה. הוא אומר שיש בה משהו שלא נעים לו, ושהיא פשוט לא הטייפ שלו. אני מקשיבה בדר"כ ומושכת בכתפיים: הם הרי לא חייבים להסתדר, רק בגללי, זה בסדר גמור.
לפני כמה ימים היא הגיעה אלינו בערב לביקור. לא עברה חצי שעה והיא כבר עשתה רעשים שנעלי העקב החדשות לוחצות לה. היא שאלה אם אני יכולה להשאיל לה נעלי בית נוחות. כמובן שיכולתי. לא רק שיכולתי, פתחתי למענה נעלי אצבע חדשות.
ארוחת הערב היתה נעימה ומשעשעת, נועה וטוי קצת צחצחו חרבות, אבל הכל ברוח טובה כמובן. (כמובן). אחרי שהיא הלכה, טוי קצת גלגל עיניים וחיקה אותה, כשהיא מסבירה למה גברים לא יכולים להתערב ולתת עצות בעניינים שהם לא ממש מבינים בהם, ושנוגעותים לנשים בלבד. אותי החיקוי ממש הצחיק, והוא היה ממש מאושר לראות אותי צוחקת מזה. בעיני זה תמיד מתוק לראות את האושר מתפשט בו כשאני מחייכת או צוחקת ממשהו מצחיק שהוא אומר או עושה. זה גם מילא אותו בטחון. הוא החליף את המוזיקה, והזמין אותי לרקוד. הסכמתי, כי איך אפשר שלא. הערב הזה היה עוד ערב ונילי מתוק, מלא הנאה והומור.
כשהתכוננו לעלות לחדר ביקשתי ממנו להביא איתו את "נעלי הבית של נועה". ביקשתי את זה ממנו כשהפנים שלו היו מופנות אלי, כדי לא לפספס את כל הכיף. בשניות הבאות ראו איך המחשבות שלו רצות, מחפשות את הסיבה לבקשה שלי, ואת ההבנה נוחתת עליו.
כשהנחתי את נעלי הבית של נועה בפינת החדר, ובקשתי ממנו לרדת על הברכיים ולבקש ממנה סליחה על כך שלגלג עליה, הוא הביט בי כאילו שגילה בפעם הראשונה שאני קצת מטורפת, והסביר את הידוע מראש: אבל אלה רק נעלי בית.
אני הנהנתי, והסברתי שזה לא משנה, האנרגיה שלה אצורה גם בנעלי האצבע שלה, והיא תוכל להרגיש באיזורים התחת מודעים שלה את בקשת הסליחה. כשהוא התחיל לבקש סליחה, עצרתי אותו, כי לא כך מבקשים סליחה. סליחה צריכה לצאת מעומק הלב, וזה הרבה יותר נעים כשעושים את זה בעירום. :)
והנה התמונה שנגלתה בפני כמה דקות מאוחר יותר: טוי על ברכיו, מסביר לנעלי האצבע שהוא מתנצל על הלגלוג, ושהיא צודקת לחלוטין וגברים אינם יכולים להסגביר בתחומים נשיים, וזה יהיר מצידם לחשוב כך. לקינוח, ביקשתי ממנו לרחרח את הנעל ולהגיד לי אם נשאר הריח של הרגליים של נועה בנעל. היה מפליא לראות כי למרות שעד כה הוא הרגיש מאוד מושפל וסובל מכל הסיטואציה, עדיין, כשהוא התכופף להריח את נעלי הבית, הוא הנהן באיטיות וכשהוא הזדקף חלקית, גיליתי שגם הזין שלו מתעניין בכל הסיטואציה המוזרה הזו, והוא זקור למוות. גם המבט שלו הזדגג. :)
בגדול, כבר הייתי מרוצה. ומגורה. ביקשתי ממנו לנשק יפה את הנעליים, להגיד לה תודה. לארוז אותן בשקית נייר ולשמור אותן בארון כי אולי עוד נזדקק להן, ולבוא למיטה.
הערב המשיך הרבה פחות ונילי.
