יש לו הרבה שאלות הערב והמון היגדים, ובכלל, נראה שהוא נמצא במקום אחר מבחינתו. הוא מתנהג כאילו אנחנו חברים (?!), ואני אוהבת את זה. מדוע אני אוהבת את זה אתם שואלים? כי אני מאוד מחבבת את המשפט: "מאיגרא אמא לבירא עמיקתא" בעיקר כשזה נוגע אליו. :)
אני עושה רעשים שאני מקשיבה לו, ואפילו מסכימה איתו, אבל אני בכלל לא מקשיבה. הריכוז שלי נמצא בתנועות הגוף שלו, ובכמה יהיה יפה לו להיות אסיר אזוק שלי. בסוף, כשאני כבר מאבדת את הסבלנות, אני מבטלת את המשך הדיון המעניין, דוחה אותו לפעם אחרת, ומבקשת ממנו לעלות למעלה.
כשהוא מביט בי, אני רואה את הצלילה ל"בירא עמיקתא" שלו. העיניים שלו, וגם משהו בדרך בה הוא אוחז את גופו משדרים גם ריגוש וגם פחד. נהדר בעיני, שאפשר לקחת אדם כמוהו, ובמספר מילים מאוד מועט, להפוך אותו שוב לצעצוע, שמוכוון לבצע ולמלא את הרצונות (טוב, אולי גחמות זו מילה מדויקת יותר) שלי.
אני מסבירה לו, שאין לו צורך להתמקד בשטויות של בני אדם מהשורה, בעניינים הנוגעים לממשל תקין, או תככים פוליטים. שהוא צריך להתמקד במה שהוא טוב: להיות צעצוע מתוק שממלא בעבורי כל מה שאני רק ארצה. הוא מסכים איתי, בזמן שאני מוציאה למענו מהארון את תלבושת הזנטאי שלו, ומסמנת לו להתפשט מבגדי אדם ולעלות על המדים שבחרתי בעבורו.
אני מוציאה את המצלמה, מניחה אותה על המיטה, ומסדרת אותו, בניגוד לרצונו, עם קצת כפיה אונס ועושק, כי הוא לא ממש שמח להצטלם באופן מבזה. למה? נשגב מבחינתי, ולכן אני לא נותנת לכך כל חשיבות.
אני מתחילה לצלם, אבל הוא כנראה לא ממש מבין שפה של צעצוע נועד לדברים אחרים ולא לקשקשנות יתר שמנסה להעביר אי נוחות. אני נכנסת לחדר הקטן ויוצאת ממנו עם אביזרים נוספים: אני מורידה אותו לשזלונג, נועלת יד לרגל בשרשרת יעודית. מייד אחר כך אני מלטפת לו את הפנים ודוחפת לו לפה זין-גאג, כזה שממלא את הפה שלו מצד אחד, ומוכן לשימושי מהצד האחר (אני חושבת שהמון גברים היו מעדיפים שהזין שלהם ימוקם בפנים, כי זה נהדר לצפות כל כך מקרוב בכוס רטוב בולע אותך אל תוכו, כשהאף יכול להתמקם ממש במרכז הריחות שמייחמים אותך), ומרוצה מעצמי שמצאתי דרך ראויה וחינוכית לסתום לו את הפה.
וצילמתי צעצוע. גם לכם. :)
אחר כך התעללתי בו קצת, כי הוא מתוק כשהוא צורח..
טוב, התמונות הוחלפו בחתלתולים אחרים.
