כשהוא עם הקפה והסיגריה של יום שבת בבוקר, אני מתעניינת התעניינות אגבית אם יש לו במקרה משהו עם לו"ז קשיח עד הערב. אין לו, אבל הוא מביט בי במבט הזה שאני רואה שמאחוריו סלילי המוח שלו מנסים לנחש למה אני שואלת את השאלה הזו. הוא כבר צבר נסיון, והוא יודע שאני יכולה להחליט שאני מנתקת אותו ליום (או יותר, בהתראה מראש) מהחיים הרגילים, וכולאת אותו קצת, כי אין כמו להתעלל בגבר שיש לך מעט רגשות אנושיים כלפיו.
מפה לשם, הוא מצא את עצמו במתקן הכליאה הקטן, (ארון הקבורה סלש הכלוב) מנותק מהעולם, ורק רוח מיס מרחפת על פני תהום.
אני עצרתי כדי להתבונן בסיטואציה לרגע, וראיתי כמה זה יפה (ולא רק מגרה, כן? אלא פשוט יפה) ומייד חשבתי לעצמי שחלקכם בוודאי תעריכו את זה שהוצאתי את המצלמה וצילמתי עבורכם צעצוע כלוא. הוא עדיין שם, לפחות בינתיים.
אעדכן.
(הוחלפו בחתלתול כמסגרת המסורת)
