כל שולטת יודעת: אנחנו בוחרות לנו את צעצוע המין שלנו מתוך מבחר כמעט אינסופי. איך אנחנו עושות את זה? בדרך כלל (כך אני מקווה) אנחנו בוחרות אותו באופן פונקציונלי, לפי מגוון תכונות שאנחנו יודעות שיעשו לנו נעים בגוף. אנחנו צריכות שהמראה שלו יגרה אותנו, שיהיה לו מגע ומבטים שגורמים לתשוקה שלנו לבעור. שיהיה מספיק פיקח כדי שניתן יהיה לדייק בו את האילוף והטכניקות, ומספיק פראי כדי שהאילוף לא יכבה אותו.
אם ממש הצלחנו בבחירה, אז הוא גם רגיש, והלשון שלו היא אחת השרירים המיומנים ביותר בגוף שלו, למרות שהוא מתאמן בקביעות בחדר כושר. וגם הזין. כדאי שהוא יהיה כזה שדוחק את הרחם שלנו בקצב ובעומק הנכון.
בקיצור, צעצוע מין טוב הוא מכשיר מורכב שמקיים הרבה פונקציות חשובות, ואי אפשר להמעיט בחשיבות של פורקן מיני טוב.
אבל מה הבעיה? הבעיה שצעצוע כזה, עם כל היתרונות שלו, הוא גם בן אדם, ואדם הוא יצור עם המון באגים שיכולים לגרום לו לטעויות משעשעות. איכשהו הוא יכול לשכוח שהוא רק צעצוע ולרצות לדבר על אהבה לפעמים, ואפילו לחגוג את הוולנטיינס, כי "סקס זה לא הכל בחיים." אני לא יודעת איך אתן מתמודדות עם זה.
בכל אופן, חשבתי לעצמי אם זה בסדר לעשות איתו משהו רומנטי. אני מתכוונת: באופן חד פעמי, שלא יתרגל, ולא יפתח ציפיות. ואז חשבתי לעצמי שזה בסדר גמור להרשות לו ללקק בין פלחי הישבן שלי בצורה רומנטית ואוהבת, כדי שהוא יצליח להתפלש ולמרוח על חור התחת שלי חלקים מהלב הנמס שלו, עד שאני אגמור חזק. ממש חזק. ואז שוב. כי באמת שלא הכל סקס בחיים, וכזו אני, שולטת מאפשרת.
ומה אחר כך, אתם שואלים?
אחר כך נשתה תה, אני חושבת. כי זה לא בריא לעשות שינויים ממש גדולים בשגרה.
