כשהכרתי אותו הוא היה גבר טיפוסי בכל מה שנוגע למחוות רומנטיות. זאת אומרת, אי אפשר להמנע מזה שהוא הכי רומנטי כשהוא מאוהב, אבל עד שהגעתי הוא לא הבין למה בוחרים יום כלשהו בשנה לסמן יום הולדת, יום שנה או אפילו יום אהבה.הרי מי שאוהב אותי, אוהב תמיד, לא? בעיקר הוא, שמצליח למלא כל גחמה שלי. הוא בעצם עובד במשרה מלאה בלספק אותי.
אז רשמתי לי ברשימות שלי, שזה מצריך תיקון. שהוא צריך להבין שאם יש יום שמדגיש משהו משמח, צריך לחבק אותו בשני ידיים, ולהפתיע אותי, גם בדברים שאני לא מבקשת.
את הוולנטיינס עצמו חגגנו בנפרד, מטעמי אילוץ. היום אני מגיעה אליו, ועל השולחנות שני זרי פרחים, שוקולדים, וגבר אחד שמתרגש מזה שהוא לא ראה אותי: "פאקינג יותר מדי זמן."
וכן, אני רואה את השינוי שאני פותחת בתוכו. את ההבנה הזו שזה נעים לחגוג, ותמיד זה נעים לשמח את האנשים שאתה אוהב, בעיקר כשהכוס שלהן גומל לך כל כך יפה בגמירות חזקות ויפות.
רק לראות אותו מרוגש כל כך, מנוע מלגמור כמה ימים ארוכים, כך שהזין שלו מצדיע לי כחלק מקבלת הפנים, עושה לי חשק לנשוך אותו בכל פינה בגוף, בלי להתחשב, ובו זמנית לקרב לפנים שלו את הכוס השעיר שלי (אני אוהבת לגוון, הפעם גידלתי אותו כמעט פרא) ולהרגיש איך יניקות השפתיים שלי גורמים לטפטוף מהזין שלו, בפעימות קבועות.
עוד מעט אני אקבע את הפנים שלו על המיטה הרחבה והמפנקת, אני אתפשט, ואשב לו קצת על הפנים.הוא יוכל להריח את הריח הנמכר שלי, ולנסות להזיז את האף על הרטיבות הבלתי נגמרת שלי.
אני אגיד לו שהוא כלבה רגשנית מאוהבת, ומי היה מאמין שהוא יהפוך לכזו נקבה מאוהבת, והוא יתחפר בי, יהנהן, ויגיד שהוא רוצה ללקק אותי, בבקשה.
"רוצה, בקמץ" אני מתקנת אותו. "רצון כזה בא רק ממקום נשי."
והערב, אני ממשיכה, כשאני קמה מעליו, אתה תכין לי את שירה. הרבה זמן לא שוחחתי איתה.
אני עוצרת שניה וממשיכה: והרבה זמן לא זיינתי אותה.
הוא עוצם עיניים וגונח גניחה קטנה של סבל. סבל של יום אהבה שאנחנו הולכים לחגוג, טיפונת מאוחר.
וזה אחד הזרים שהוא קנה. ורדים אדומות. לדעתכם הוא מקווה שהקשר שלנו יהפוך לקשר רומנטי?
ולמען הסקרנים: גם שתי תמונות שלי שעיוותתי באחת האפליקציות והפכתי את עצמי לנסיכת דיסני. כי ידוע שאני מתוקה. וברור שנחיה באושר ועושר, שתי נסיכות דיסני, עד עצם היום הזה ועד בכלל. (:
