צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

המחברת הגדולה

"אנחנו מעבירים את ידינו מעל להבה. אנחנו עושים חתכים בסכין בירכנו, בזרוענו, בחזנו, ואנחנו שופכים כוהל על פצעינו. בכל פעם אנחנו אומרים:
— זה לא כואב.
כעבור זמן מה כבר איננו חשים בעצם כלום."
לפני שנה. 12 במרץ 2023 בשעה 13:21

כשאני שולחת אותו לפרוק את הזרע שלו באסלה, לפני שאני נכנסת לשירותים, ההבעה שלו נראית בהתחלה כמו פליאה, ואז אני רואה את האישונים שלו מתרחבים ואת העיניים נעצמות. את הדרך מהחדר לשירותים הוא עושה על הברכיים, ומשאיר כמנחה חלק מעצמו באסלה, ועל נייר הטואלט שאנגב איתו.

אחר כך הוא יוצא, מתיישב על הברכיים יפה, ומחכה שאכנס לשירותים.

herboytoy{GLINDA} - זה נעים לחכות לך ככה.
לפני שנה
הכינוי שלי - מה ששלך שלך .
לפני שנה
חי את החלום - קסם.
לפני שנה
חתוליק​(נשלט) - בחירת המילים שלך לא פחות עוצמתית מהבקשות שלך - "משאיר כמנחה חלק מעצמו", זה פשוט נפלא!
לפני שנה

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י