לפעמים הוא לא שם לב לזה, אז אני מנתבת אותו חזרה למקום שלו. למשל, כשהוא מסביר לי בפליאה שהוא באמת כבר מתגרה מינית מעניינים שהם לא מיניים, כמו לגהץ לי את הבגדים או להכין לי עוגת גבינה. רק כי ביקשתי. הוא מסביר עד כמה התגובה הגופנית הבלתי רצונית הזו ששתלתי בו מכניעה אותו עוד יותר, ואיך היא התפתחה, וגורמת לו להשתפר.
ואני? אני רק מבצע תיקון קטן. הסטה קלה. ממנו אלי. אני מסבירה לו שזה לא משנה. שגם אם זה לא ירגש אותו מינית או יכניע אותו, ואפילו אם זה לא יהיה נעים לו, הוא צריך להמשיך ולעשות את כל מה שאני מבקשת, ומה שיעשה אותי מסופקת. אני מסבירה לו לאט שהתפקיד שלו זה לא להתרגש ולהתגרות מלגהץ לי חולצות. התפקיד שלו הוא לבצע את מה שאני מבקשת, כדי שאהיה מסופקת. מרוצה. מחייכת.
אני לא צריכה להגיד יותר מזה. מה שיפה זה שכשהוא קולט שהוא היה עמוס לגמרי בעצמו, הוא מהנהן בהבנה ומנמיך עיניים הרצפה. מרגיש נזוף. נבוך. הוא אפילו מנסה להתנצל, אבל הזין שלו? נמתח עד הקצה.
