אני מודה שענייני הבשר קרובים ללבי. לפעמים כל מה שאני צריכה זה להעמיד אותו נכון מולי. כל מה שהוא צריך לעשות זה לשתף פעולה ולשמר את הנראות שמתאימה לי לגירוי באותם הרגעים. לפעמים הוא על הברכיים עם מבט פתייני, בפעם אחרת הוא עומד עם ידיים כפותות לאחור שמדייקות את קווי המתאר של השרירים שלו, והוא מרייר עם גאג. יש פעמים שאני מוסיפה קישוט, נניח כמה קווים דקיקים מושלמים, עשויים בהצלפות קיין מדוייקות וחדות, עד שהפסים הללו הופכים לקטיפה נפוחה ואדמדמה, רגישה, שנעים להחליק עליה אצבעות. יש אינסוף אפשרויות, אבל הסיום די דומה. אני מתיישבת מולו, מפשקת, מסיטה הצידה את התחתונים ומאוננת על היצירה שלי.
באחת הפעמים, אחרי שגמרתי ושילחתי אותו לדרכו הוא הביט בי במבט עצוב ואמר משהו על זה שמדובר בשימוש שמבזה אותו, כי אני משתמשת באהבה שלו כלפיי סוחטת את החומר היקר הזה כדי להפיק חרמנות פשוטה, ושלפעמים הוא מרגיש שזה פשוט לא הוגן.
הוא צדק, ובמסגרת הכנות הבלתי מתפשרת שאני מקיימת מולו, הסכמתי איתו. לכן, הושבתי אותו מולי על הברכיים, והסברתי לו משהו על אהבה שימושית. ראשית, הסברתי לו שהוא בר מזל מעצם זה שהוא פגש באהבה סוף סוף. אהבה ומוות, כך הסברתי לו, הם שני דברים שאי אפשר לחפש. אין צורך, כי כשמגיע הרגע הנכון, הם מוצאים אותך.
מה שחשוב, כך המשכתי והסברתי, זה לעשות שימוש נכון באהבה. ישנם שימושים רבים שאפשר לעשות באהבה, וחבל שלא לנצל אותה. הוא שאל אם אני מדברת על השימושים שהוא עושה באהבה שלו אליי, או על השימושים שאני עושה באהבה שלו אליי. זו שאלה טובה, אין ספק. הוא יודע שאני מאפשרת לו לאהוב אותי, ודואגת לעודד אותו לכך. לשיטתו זה גורם לו להתפתח ולהכיר טוב יותר את עצמו, כשהפועל היוצא מזה שהוא הופך להיות אדם טוב יותר. מה שעוד יוצא מזה, שהאהבה שלו מתעצמת ובעצם הופכת לשד גדול ומעניק, וכידוע, יותר משהעגל רוצה לינוק, הפרה רוצה להניק.
בסבלנות אני מלטפת לו את הראש, ומסבירה לו שמכאן, כל מה שאני צריכה לעשות, זה ללמד אותו מה נעים לי, מה טוב לי ועושה אותי מאושרת. כי זה השלב שהאהבה כבר הופכת לאהבה שימושית.
גם לי יש אפשרות לגרום לאהבה שלו להתפתח. אני מסבירה בשקט שבכל פעם שאני צובטת וממוללת את השד הזה, מכאיבה לו ותובעת אותו, הוא מייצר עוד מהחלב הזה שאני יונקת ממנו. אני מסבירה לו שהמעיין של האהבה הזו מתעצם כשאני מפעילה בסאדיזם שלי את המזוכיזם שלו. גור חתולים יונק הרי נועץ את ציפורניו החדות בבשר הרך של האם. הוא המרכז, והיא נענית לו.
ולכן, כך אני מסכמת את השיחה החד צדדית הזו, האהבה שלו אליי היא שימושית וטוב לטפח אותה, גם אם היא לא הדדית.
הוא מוריד את הראש בהכנעה, ואני מגישה לו כף רגל. השפתיים שלו נכרכות סביב הבוהן שלי, ואני מחייכת לעצמי. אני מתיישרת, מניחה אצבע מתחת לסנטר שלו, ומרימה את המבט הסוער והמבולבל שלו אלי. אני מסמנת לו ללכת להביא לי את הזין. חבל לבזבז סערה יפה כזו.
