אולי רק דמיינתי שהיה לו זיק של חיוך בעיניים כשהוא אמר שהוא לא רוצה שאני אתרגז בגללה כי: "אחר כך את תמיד מוציאה הכל עלי."
אני עוצרת משטף הדיבור שלי ומתבוננת בו: "אתה לא אוהב את זה?"
המבט שלו הופך זהיר: "את יודעת, לפעמים זה כואב..."
אני יודעת שזו דרכו לעשות לי קצת טיזינג, אז אני פשוט ממשיכה את התנועה שלו ומשתמשת בה כנגדו. אני אומרת בנחת: "בפעם הבאה כשאכעס אשתדל שלא לפרוק *עליך* את עצמי."
הפנים שלו מגלות שנגעתי בנקודה רגישה.
הוא שותק, המבט שלו מחפש משהו ברצפה ואז עולה אלי: "לא. אני תמיד אהיה זה שתפרקי לתוכו כל מה שרק תרצי."
אני מחייכת: "גם אם זה כואב?"
"במיוחד אם זה כואב."
"גם אם זה משפיל?"
"גם."
זה מגרה אותי, והאמת היא שזו תקופה שטוב לפרוק בה מתחים: "טוב. יודע מה בא לי? אתה תהיה חמאסניק, ואני אהיה לוחם גולני. לך תביא לי את הזין, ותתפשט, אני חייב לבדוק שאתה לא נושא חגורת נפץ. קדימה קדימה."
הוא חוזר עם הזין "בבקשה, גבירתי."
"תתרכז מוחמד, אני נראה לך גבירתי? אתה יכול לקרוא לי המפקד. ותתפשט יותר מהר."
הוא מתפשט, אני עושה בדיקה ראשונית על הגוף שלו, מהירה, ומורידה אותו לברכיים, עם ידיים מאחורי הראש. אני חוגרת את הזין: "מוחמד עכשיו נשחק משחק קטן לחימום, בסדר? כדאי לך להקפיד, אחרת חור התחת שלך בסכנה, כן?"
"כן.. גבירתי. זאת אומרת, המפקד.."
"בכל פעם שאתה מקבל סטירה, אתה צועק: *עם ישראל חי*"
"את משוגעת.."
סטירה מצלצלת.
"עם ישראל חי!"
