אני מזמינה אותו אליי לדירה. לשיחה. אני שומעת כבר בטלפון שהוא נדרך. יתכן שהוא כבר מכיר את נימת הקול שלי, או את דרך ההתנהגות שלי. מכל מקום הוא מבין שאני מייחסת לשיחה הזו חשיבות, ובהתאם גם הוא.
שבועיים וחצי לפני: חודש של פלירטוטים ושיחות קטנות עם בחור חדש וזר, הבשילו אצלי לסקרנות, והצעתי לו להפגש. זו היתה נקודה לזכותו שהוא לא יזם פגישה מטעם עצמו. הוא ידע שזה לא יקדם אותו, ואפשר לי להבשיל לאט לאט את הסקרנות שלי מולו. בשבועיים האלה טוי הסתובב כה וכה, נע בתנודתיות מובנת בין קנאה להתרגשות. נע בין רצון לדלות מקסימום פרטים ובין לנסות להראות חסר עניין. זה היה מתוק, ואולי אפילו ליבה מעט את העניינים עם (בואו נקרא לו) אור. ומיהו אותו אור? ילק צעיר ופוחז, שבטוח בכך שהקסם האישי שלו יחלץ אותו מכל צרה שהסקרנות שלו תכניס אותו.
לקצר סיפור ארוך, הצעתי לאור להפגש ל-יין. הוא בלע את הרוק ואישר שיין יכול להיות ממש נחמד. הוא צדק, ומבלי להכנס ליותר מדי פרטים, אכן היה נחמד, בעיקר אם אתן מתלהבות מאתגר בובון בראט עם חיוך יפה, שמודע לקסמו.
חזרה להתחלה. זאת אומרת, שוב קדימה בשבועיים וחצי. לשיחה שלי עם הטוי.
הוא מגיע, ויש משהו בדרך בה הוא מחזיק את הכתפיים. דרוך מעט מאותה שיחה שעומדת להתרגש עליו. (שמתם לב מה עשיתי כאן, כן?)
אני סבלנית אליו יותר מהרגיל. לטובתו, אני דורשת ממנו להתפשט ולכרוע ברך. אני מלטפת את הלחי שלו ושואלת אם הוא יותר טוב.
כן, הוא מעט יותר טוב, אבל עדיין מתוח. אני הולכת וחוזרת עם הדילדו האהוב עלי, זה שנדבק בוואקום אל הרצפה. אני גם מביאה איתי כפפות שחורות ומסכך. יש לי נסיון רב (אם יורשה לי להתהדר מעט) בשחרור מתחים. ובכן, הוא עובר לעמידת שש, ומרים את פלחי הישבן שלו אל על. אני מסככת בסבלנות, משל הייתי גננת שמשמנת מעט את הרקטום של ילד שיש למדוד לו חום, ומדברת לאט. מספרת לו שאנחנו הולכים לדבר מעט על אור, ועל התכניות שלי כלפיו. על שתי אצבעותיי אני חשה את הכיווץ הבלתי רצוני של השריר הטבעתי שלו. אני סוטרת ליישבנו ודורשת לשחרר. לאחר מכן, אני מושיבה אותו אחר כבוד על הדילדו שמצא את מקומו דבוק לרצפה.
מה אומר. מחזה יפה מתגלה לי. הטוי מביט בי במבט עצוב שמתחלף במבט נמס כשאני יושבת מולו, ודורכת את הזין שלו (אולי כמו שאמהותינו דרכו אי אז ענבים בגת). אני לוחצת ומשתפת אותו בפכים קטנים מהפגישה. הנאות קטנות. סימני השיניים שהשארתי לו על החיבור בין הזרוע לכתף. השקע החמוד הזה שמפריד את הכתף משריר הזרוע. את איך שהוא יילל בהפתעה. כיוצא באלה דברים. אני לא מפסיקה לקשקש כשאני לוחצת עליו בכתף ומנחיתה אותו שוב ושוב על הדילדו. העיניים שלו דומעות, משהו נסתר בו רוצה לוותר אל תוך התחושות, ומשהו נוסף מבקש לשנוא אותי, להתנגד. לגרום לי להבין שאני עוד אצטער. אני רואה את כל זה משברי המבטים שלו כשהוא מרים לרגע את העיניים אלי ושוב מוריד.
אני כבר על הגל, לא עוצרת. אני מספרת לו שהוא כאן כי לקחתי החלטה שאולי תעניין אותו. לקבל את אור לנסיון. נשלט בהרצה.
הוא דומע קצת, כך נראה לי, כשאני מבקשת ממנו לעמוד. הוא ניתק מהדילדו אותו ינק לתוכו, ונעמד מולי, הזין שלו קשה ומתנודד. אני מסבירה לו שעם כל הקושי, הוא צריך לשים לב כרגע לדבר אחד: לכמות העונג שזורמת לו בגוף מהשמחה שלי. מהשמחה שלי, וגם מזה שאני מאוננת אותו למוות.
לקצר עוד סיפור ארוך, אחרי שעה של עינויי זין הוא כבר היה מוכן לנשק את ישבנו של אורי אם רק ארצה, ואין לו בעיה ולו קלושה עם הרצה. מצידו שאני אריץ את אורי לראשות עיריית חדרה. רק בבקשה, הוא חייב לגמור.
אם אתם מכירים אותי ולו מעט, אתם יודעים שהוא לא גמר.
אמשיך ואעדכן.
*יכולתי לכתוב איזו בדיחה על כך שזו הדרך הנכונה לפתוח מנוע, אבל אני לא כזו בוטה.
