אני איבדתי את זו שאהבתי
ולאחר מכן
האוכל איבד טעם
העולם איבד עיניין
אבדה לי השמחה
והשינה הפכה לאתגר
לאחרונה הרסתי מערכת יחסים שהיתה מבחינתי הדבר הכי קרוב למושלם שפגשתי על הכדור הזה,
יש כל כך הרבה דברים שהייתי רוצה להגיד לה,
כל כך הרבה חוויות שתיכננתי לנו שירדו לטימיון,
היא היתה הדבר הכי חשוב בעולם מבחינתי, היחידה בעולם. ועדיין סרחתי.
ומרגיש שהכל באשמתי
שרק הייתי צריך להיות יותר אמיץ ולברר מה היא מרגישה כלפי
במקום זה הלכתי לחפש צומי מבנות אחרות שלא עיניינו אותי כהוא זה, סתם שלחתי הודעות כמו ילד טיפש.
גיליתי שאני משתמש במנגנון הגנה פסיכולוגי, אני חווה ניתוק מהסיטואציה בה היא מסיימת את הקשר איתי, כנראה הסיטואציה היתה קשה מכדי שאכיל אותה כמו שהיא אז המוח בחר לנתק ואני זוכר אותה כזבוב על הקיר אשר מסתכל מהצד על כל ההתרחשות...
עדיין לא הצלחתי לפתור את השאלה שמכרסמת בי:
איך מפסיקים לכעוס על עצמך?
הדבר היחיד שנותן לי תקווה זו הידיעה שיום אחד הכאב יעבור..
