מונולוג

מכתב מקופל בחדר מעורטל

עננים של קרח מבעד לחלון

דמויות יפות מרחפות

והשחפים מצויירים במיכחול


עד סוף הדרך , עד קצה העולם

על סף השקט , עוצר את הזמן

ותמונות מעורטלות חולפות עם דימדומי השקיעה

ועוד חלום נירקם....


עוצם עיניים...

לא קופץ ,לא ניפחד , לכוד...פשוט

שרוי בסוג של החלטות נטולות הגנה

ובעיקר קשוב...


לפעמים התחושות הן שהקרקע נישמטת

ואסור לחוש את השיגרה...שהיא למעשה

קבר לכול תיקווה...


לכוד במסילות עקלקלות

וניתבע ללא הרף מהחיים

חש מחוייב , נישאב...ועצור !


לעיתים נותר רק עם נס המילים

ועם האושר הטמון בכתיבה...ותר

אחר המילים שאת הלחן כותבים

אחרים...


הצורך להגשים את הפנטזיה של חזון ושליטה

וליישם את המישנה...ובעיקר להבין את הנפש

השרוייה בכניעה מולך...

------------------------------------------

נ.ב....

כמה מילים על ליל אמש...

הללויה לשני דמויות שחגגו אמש שלוש שנות זוגיות

באדי...ולולינקה...:-))))

לעניות דעתי חלק מהמילים שנכתבו מעל שורות אלה הן

סוד קיומן של מערכת זוגית חזקה ופוריה ...

אז מכול עומק ליבי , שהאש האהבה ,הכבוד וההערכה , התאווה והתשוקה !

תישכון לעד בזוגיות היחודית שלכם !!!

שבת שלום ושהכל יעבור ממול....