מונולוג

צועד יחף ומשאיר עקבות , מסמן דרכי תמיד על קצות האצבעות ...עוצר , מצביע אל השמיים המסנוורים ע"י השמש

הזורחת ,מחפש תמיד סמנמן קטן אך מניע...שיראה לי את הדרך שוב איך להגיע לחיוך החסר ולאושר שמסתתר...

ובשמיים הרי לרוב פזורים להן כוכבים קטנטנים שאולי אוצרים בחובן את החלומות שנרקמים , אולי...




כן לעיתים הרוח כן נושבת ומלטפת אך זו רק רוח...ואולי הגשם המרטיב את הדרך שהלכתי לחפש את הסוף שלעולם

לא היה , ואולי בכלל תמיד זו בעצם המחשבה שהכול תמיד מתחיל שוב מהתחלה...




השמש תמיד צובעת את יומי ,כי אי שם ברקיע תמיד אשוטט עם מחשבותיי...ובלילות אין מצב בו אשכח את הזיכרונות

ואת בליל הכמיהות שכמו מטה קסם נרגעים עם התיקווה ששוררת בחלומות , הממתיקים ומנתקים את גוון האכזבות

שגורמות להבין שעם כול שחר המציאות משתנה במקצת....




כי מה לעשות שהאמת תמיד טופחת ,ואמנם לא תמיד פוקחת את העיניים...למרות שלפעמים נדמה שקצת חשוך

ואפלולי...ולא תמיד מסתדר לי עם עצמי , גם אנשים חזקים מתפוררים ונשברים ואף נשאבים אל זיכרונות מרים

זה טיבעי לכאוב ועוד יותר לבכות...לזכור את התמימות שכה חסרה לי כיום ולראות איך הצבעים של אז משנים

חיים שלמים....





אין טעם להכות על חטא , אלא פשוט לזרום עם התחושות כואבות או מאושרות ולתת לימים לחלוף ללא מילים

ולמחוק ערמת אשליות שנערמו ותו לא...




והנה שוב פותח את ליבי ומכונן בתוכי אושר פנימי שהכיל ומכיל אותי ויכיל אותי כאדם וגבר מאז ומתמיד ועד עולם

פורש זרועותיי למרחבים ומביט מעל אל השחקים בתפילה וכמיהה לרקיע שמכיל את פסטל הצבעים , כבר לא חושש

לבאות... משחרר את מי שאני באמת ללא כחל וסרק , ומאמין בכול לב שהטוב ישכון תמיד עם הטובים והכנים !





מקדיש שיר מרגש ויוצא דופן ...מילים של ישי לוי שצרר מן הסתם עבורי באלומה אחת את כול המילים שרציתי להוקיר

לאישה ששוכנת במשמרתם של מלאכי שמיים ואם ילדיי המקסימים...שיר שבמילים מרגשות מסכמות תקופת חיים שלמה

הממושכנת בידי אלוהיי השמיים והארץ .








http://www.youtube.com/watch?v=wqK1cGYRsns


ללחוץ על הלינק...