מונולוג

ימים חולפים ועננים נעים בשתיקה ועימם זיכרונות נושנים וגעגועים עזים

הרוח מנשבת ובמעט מצמררת ,והלב פועם בחום החיבוק המתפוגג ...ומעל

הטיפות יורדות בזעף כשהשפעת הטיפה המרה מתעצמת ...


בקרנות הרחוב אורן של הפנסים מקרינים את חיורונן על אבני הבזלת...


מדברים שעות בשפתיים סדוקות כשהלחיים מהודקות כשהלשון מושחזת

ערפילי הליל ניתזים מבלי לחוש כשהרגשות גוברים ובלהט מתעצמים...


אש יוקדת עוטפת אותי באור ארץ כול הכאבים ,ואנני יודע מדוע...מספר

אנוכי ברגש וזעם על אהבותיי ...כיצד אהבתי אישה נדירה ומיוחדת או

בכלל על אהבה אחרת....


אלו הם חיי נטולי מרגוע וסחוטים מעייפות לעיתים ויחד עם זאת מלאי און

ןכוח בלתי נידלים מאידך...ים של ניגודים... כפי שאומרים לי לא אחת ידידיי


גם כשהאופל גורר מטה, תמיד שחר האור גורר מחדש מעלה...תמיד אחוש

תשוקה לגופה של אישה ולהעריץ את העומק הבלתי ניגמר שחנן אלוהים את

הנשים...


תמיד נשים נשאו אותי לגבהים ומרחקים ועל כך הנני אסיר תודה...אבל תמיד....

כשהשמש שקעה עבורן ,תמיד הייתי שם להפריח שוב עבורן את השממה , משום

העובדהשאני גם חזק וגם חלש, אוהב תמיד ולעולם לא שונא ...להרגיש את הקצה

ואז לסגת שוב חלילה....ומשום שתמיד שאפתי לכול וגם ללא כלום...רציתי לחוש רגש

ובאותו מידה לצרוח ,וכמו שציינתי כולי ים ניגודים...אהבתי , סבלתי .ברחתי .ותמיד

אבל תמיד...חזרתי !!!



שבת שלום ושהכול יעבור ממול יקירותיי ויקיריי....}{