מונולוג

גבר הוא יצור גלוי עד תמימות , אונו אל על ואין בו שום שאול

כשרק יצריו דרוכים מעצמם ...כשדם מציף יחד עם סידקי מבט

בזמן שבור מטיל את רסיסיו על פני המים שתמיד ישובו אל השקט...



הוא מחוקק חוקים אל חיקן של נשים , חורט דברו בנפשן ושורט את גופן

פשיסט על צעצועים ...לא מבין , מקסימום אלים עם ביצים רכות להכעיס

אבל הוא מאמין תמיד בלהבין...



מטיל צל ואור בגופן השסוע והמיוסר של נשים נזקקות כשידיהן מושטות

לסוכך מצריבה של כאב כשרוחם עדיין מנשבת...כשהן מעניקות את

אמונם באדונם , מתרסקות הן בדממה ורגליהן שכולות מכניעה...



קהות מכאב וכואבות מקהות , הרחק מתאוות המיסתורין הולכות

הן לאבדון בגלקסיית השאול כשהן מתחייבות בגופן ובעיקר בנישמתן

לתוכן הרווי שהשקה אותן אדונם..


בזמן אמיתי ובהסתכלות נבונה שתביא מין הסתם יצירתיות ענפה

ותגרום לעוצמה נפשית שיחד עם רצון עז...גם זרם חלש יהפוך

עם הזמן לנהר זורם...


שבת שלום...}{+