לפני 15 שנים. 4 בספטמבר 2009 בשעה 5:08
משהו לא טוב עובר עליי השבוע.
בימים כאלה
הציניות הטבועה בי תופסת פיקוד .
איכססססססס .
אולי אלך לטבול במקווה .... בלופ בלופ בלופ
שלו
לפני 15 שנים. 3 בספטמבר 2009 בשעה 18:08
אני כועסת על עצמי
בשעת סערה
עפו כמה ברגים ממוחי
וחזרו לא למקומם
מה שיצר בלבול ותקלה
לשעה קלה .
וכאחת שלימדו אותה להקשיב למנועים
מבינה עכשיו את גודל הטעות
הקשבתי למנוע של השכנה
שזעקה ככרוכיה
בפרוץ הסערה .
לפני 15 שנים. 3 בספטמבר 2009 בשעה 7:54
(משהו שמעסיק אותי מאז שאני כותבת כאן )
האם כשאנחנו מבבלגים הרצון נובע רק מהצורך לשפוך את שניי הגרוש שלנו
או
יש לנו צורך גם בתקשורת ?
סביר להניח שגם וגם . (אין צורך לענות אני כשירה לשאול ולענות לבד )
כל אדם רוצה שיקשיבו לו .
לא פעם אני תמהה על המבבלגים למינהם שלא טורחים להגיב על תגובות .
מה זה אומר עליהם עלינו על החברה ?
מאוד מעריכה את אלו שכן לוקחים את הזמן ומתיחסים לתגובות .
זה אומר המון על האדם .
רוצה לומר ,מבחינתי שיחנקו כולם באמת אין לי צורך לחנך אפילו לא את הנמלים שחיות בקירות שלי .
לפני 15 שנים. 2 בספטמבר 2009 בשעה 18:51
12 שעות עבודה זה
כל כך
כל כך
אהמממממממ
קינקי .
סופסופ מצאתי את הסיבה למה אני בכלוב .
לפני 15 שנים. 2 בספטמבר 2009 בשעה 10:21
כנסי לצט ומיד
אין לי כסף בשביל הסמס
מידדדדדדדדדדדדדד
לפני 15 שנים. 2 בספטמבר 2009 בשעה 5:04
וכשהיא שואלת
בובה את צריכה משהו ?
מיד אני נזכרת
בבובה ימיממה
ומיז נזכרת בהוא שכן הבטיח ואז היה צוחק ואומר אז הבטחתי .
אחיזה לעיתים אני מבקשת במשהו מוצק .
והכל נזיל .
ולעיתים כשהטרוף אוחז בי אני רוצה לשבור להרוס .
ולעיתים אני מבקשת את הרך שבתוכי .
אפילו הדמעות בזמן האחרון קשות .
חמות וקשות . כאילו וידעתי שאם יהיו רכות ורטובות
כבר לא יהיה מה שיגן עליי .
תמיד בכוננות ספיגה
והדמיון מריץ לבור ספיגה
וזה מסריח ככה לחיות .
לפני 15 שנים. 31 באוגוסט 2009 בשעה 18:15
משהו התפקשש בטיפול של הבוקר
האגרסיות אצלי משתוללות.
לפני 15 שנים. 31 באוגוסט 2009 בשעה 6:53
באופן אוטומטי כשמעמידים אותי על טעות אני מתביישת .
שוב פישלתי .
שנים הסתרתי את הבלבול הנוראי שאני חשה בקרב אותיות ומספרים .
הוראות לא תמיד מצליחה להבין .
למדתי ולימדו אותי ,הרבה מאוד בזכות הילדים . היום הם מתקנים מכתבים למורה .
כשאני עייפה הג'יבריש תופס מקום במקום מילה .
לא תמיד אני קולטת האם יש לי טעות ,עוברת כל מילה בקפדנות יתרה .
שונאת לטעות
שונאת חוסר מושלמות
פעם חשבתי שאני טיפשה היום אני יודעת שאני חכמה יותר מרוב האנשים .
רק המוח שלי מייצר אחרת מילים .
נ.ב
בטח עכשיו אקח חופשה של כמה ימים מהבלוג עד שאתגבר . (אוף איזו הקלה מורגשת בכלוב )
לפני 15 שנים. 31 באוגוסט 2009 בשעה 4:11
אמרתי אתמול לחבר שלי . אי אפשר לחשוב בצורה הזאת . זה נורא ואיום .
טבעי הוא ענה . כל חג כל אירוע אני נוצרת בתוכי . ומה בשנה הבאה שואלת .
המחשבות האלה מביאות אותי לפעמים להתנתק כדי לא לכאוב את הריק של אחרי .
המחשבות האלה גורמות לי להיכנס למכונית ולבוא כדי להיות חבוקה בשלם שקיים .
ואולי זה היה תמיד שם לא לאהוב מידי לא להזדקק , לא להיפגע .
וככה אני מתחברת ומתנתקת
מתחברת ומתנתקת .
כל יום מחדש .
כל יום עם//ומ כולם .
בסופו של יום
הפגיעה הניתוק . הסוף א(ע)ורב וממתין לשעת כושר ....
נ.ב
תודה לגורת.... שתיקנה שגיאת כתיב אורב אורב עורב זאת הציפור המגעילה
. עכשיו אני חייבת לאפסן בזיכרון את התיקון ככה זה עם דסלקטים .
לפני 15 שנים. 30 באוגוסט 2009 בשעה 17:23
פה בכלוב למדתי אפשר להיות מה שרוצים
חזרתי גמורה מיום עבודה
החלטתי שאני בכלל נסיכה וכל מה שחסר לי זאת משרתת .
אני רוצה :
בית מבריק
מצעים מתוחים ומוחלפים יום יום ,
אוכל טרי
נעליי בית שיחכו לי בסדר מופתי בכניסה
וכו וכו וכו וכו
והכי חשוב שלא תוציא מילה .
מה בתמורה את שואלת ? נפסלת בזה הרגע .