|
|
|
בלי שמץ יהירות הייתי צריכה להגיע לגילי המרשים ולהפנים
יש מעט מאוד אנשים כמוני
אני שייכת לזן נדיר , מיוחד במינו .
אין ספק הייתי בוחרת אחת שכמוני לחברה .
ולילדים תמיד צריך להקשיב גם אם כל מילה חותכת מדויקת
בלי ליפות , בלי לעשות הצגות כפי שאנחנו הגדולים למדנו לעשות ........
וכילדה שהתבגרה אני עדיין רואה דרך עיניים של פצפונה .
רואה את הלבן גם אם טפטפו המון סטילה .
בשמחות .
[ רכושו של השד ]
המכשפה לימדה אותי להתחבר לכל תא בגוף שלי לשוחח.
לא לוותר לשום מחשבה .להסתכל .
ברגעים הטובים שלי אני מסוגלת להתחבר גם לאחר ולראות , להקשיב למחשבות .
עוד לפני שהוא מצלצל אני בודקת
חולה עדיף לבטל
....... פגישה מבוטלת המום שידעתי .
לא ,אני לא אשלח יד לטפל זאת לא המחלקה שלי , לא יודעת .
על הרצפה כל שריר צועק תעזבי אותי במנוחה .
לא מחוברת כראוי , לא מוותרת סוחטת עצמי עד דק .
איפה את עכשיו אני שואלת אותה ? המוסיקה מתנגנת , מקשיבה מנותקת מהסביבה לא שייכת .
נכנסת לחשכה
ונוסעת .
יש לשפר ביצועים , אין פחות מהמקסימום בבית מדרשי , .....
[ רכושו של השד ]
בהחלט מטרה
פעם כשלמדתי המורה אמרה כשאתן שוטפות כלים תזיזו את הירכיים , תתאמנו !
חזרתי לזה
ומאז
כל שטיפה חוויה .
אוטוטוטו ........ שנה , שנתיים עשר
ואני פוצחת בקריירה נוספת .
החור אצלי נעשה כזהההההההההההההההה גדול
ורק הולך ומעמיק ככל שחולף הזמן .
הצורך למלאו הופך לדחוף יותר ויותר .
ברור שמקום אחד לעולם ישאר חסר .
בנתיים אני עושה רשימת מילויים .
מטרות !
[ רכושו של השד ]
בהתלהבות גדולה אני קוראת על מאבק הסטודנים נגד חוק האברכים .
למדתי בחיי שחלק לא מבוטל מהאנשים עוסק בפטפטת במקום במעשים . ואותי לימדו שמעשים ולא דיבורים הם העיקר .
בעבר גם אני יצאתי לרחוב לא חוששת לעמוד מול קהל זועם ולדבוק באמת שלי .
פקה פקה רוח וצלצולים העיסוק העיקרי של רוב האנשים כפי שהבחנתי .
אז
אני עוקבת לראות אולי מרד סטודנטים ינער.... ואולי במשהו , סקפטית כרגיל .
ובעודי קוראת כותרות (ואייייי אני אינטליגנטית ) חשבתי
בני אנוש הם הבדיחה הכי עצובה ששמעתי .
ובנימה מבודחת ואופטימית אתחיל את היום .
בשמחות .
[ רכושו של השד ]
אותו היום אותו התאריך.
והזמן כמו זמן עובר .....ולא מרפא
ומה שלא הורג גם לא מחשל בוודאי שלא בטון מזוין שכמוני .
לא מעט דין וחשבון נוקב שעשיתי עם עצמי ועם הסביבה .
המון זכרונות שעומדים ותלויים באוויר.
חסר כל כך חסר בלב עד שלפעמים נדמה שהוא יקרע .
והדקות שאין חשק לכלום .
ואתמול ניגש איש צעיר ושאל ומה הסיבה שיש לך היום מצב רוח כל כך טוב ?
ברור , הרי כל הבית השכנים והעולם שמע אותי שרה בקולי קולות
עם אלוויס ידידי משכבר הימים "It's Now or Never "
.
ואני כמו שאני עפה לפרקים
ונופלת לרגעים
ועולם כמנהגו .
מה שלמדתי בכל החודשים האלה שאני רוצה לטרוף את החיים
וכבר רחבת הריקודים מחכה לי ...... חזרה ללימודים
ואולי בהמשך גם האקדמיה , שוב .
צעד צעד...... והכל !
לכבודה .
"השופינג יתייקר: מחיר הכותנה לשיא של 140 שנה"
לאור האמור לעיל אני קוראת לחרם צרכנים ובעיקר צרחניות .
ובהחלט זוהי מחאה חברתית וססמתה"הערום לשלטון "
אני ערום משמע אני קיים !
[ רכושו של השד ]
הבוקר קמתי מתגעגעת נוראאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא לבלוג המצחיק שלי .
מיד זינקתי על הכביסה , המטבח , הכלב ושאר פרעושים .
שלפתי חרבות
יצאתי בהצהרות
אני אכתוב שוב פה ? פחחחחחחח על גופתי המתה . (באנגלית זה נשמע מתוחכם יותר אבל זהו שאני לא ! )
אז ככה סתם , גופתי המתה ואני קפצנו לביקור מולדת .
סתממממ כי התגעגענו למילה הכתובה .(אוח זה נשמע חכם )
יעבור .
[ רכושו של השד ]
היום אפגש שוב עם המכשפה .
רומן על פני יותר מעשור בינה וביני . היא זאת שהפגישה אותי עם עצמי ועשתה אותנו לאחת .
מסע ארוך שבמהלכו פגשתי משפחה נוספת . משפחה מעולם אחר . איתם אני מתקשרת על בסיס קבוע .הם השומרים שלי , בלילה אני מתכרבלת בחיקם .
זה עולם שלם בתוכי שאין דריסת רגל מעבר להם ולי .
היום אפגש שוב עם המכשפה ואבקש להשלים מסע של יותר מעשור .
אני מסוג המתבודדים . הבדידות היא בנשמתי חברתי הטובה ביותר מהיום שעמדתי על דעתי .
אני מתבוננת על אנשים מהצד . חושפת רק מה שנראה לי ובודקת אנשים . מצחיק אותי להבין כל פעם מחדש כמה קל לקרוא אנשים הם כמעט ושקופים בעיניי .
הצד המתבודד לא מאמין באנשים בז להם אפילו אומר בכנות .
הצד המתבודד משתמש באנשים לצרכיו . לא יפה להגיד ? הנה אמרתי .
הצד המתבודד יודע שבכל רגע נתון הוא מסוגל לארוז מזוודה ולא להסתכל לאחור .
הצד המתבוודד הוא לא יצור נחמד בכלל .
חצי מהחיים שלי איבדתי השנה . יש את הרגעים הקודרים שיש בי הרצון לשוב ולהתאחד עם החצי הזה . או אז אני נזכרת שיש התלויים בי האוהבים אותי הנותנים לי אור בחיי .
היום אני מקווה לפגוש את המכשפה ולבקש לסגור מעגל .
5 שנים שאני כותבת פה . הגעתי לשלב הסיום ואני מרשה לעצמי לחשוף עוד טיפה אחת קטנה ואחרונה .
השיר האחרון לבלוג זה מוקדש לחצי השני שלי שיר המלווה אותי מאז הילדות .
בשעות האחרונות במקום הזוי ניגנתי אותו בפסנתר . מלווה את החצי שלי יד ביד מתוך אהבה עצומה עד השערים של העולם האחר , ומשחררת .
מודה לכל אלו שטרחו לקרוא אותי כל השנים .
אני .
[ רכושו של השד ]
