קראתי היום איזה כתבה על המופע של טונה ורביד פלוטניק
סיפרו שם שגיא פינס פרסם כמה הם הולכים להרוויח מהמופעים האלה, שזה באיזור הכמה מיליונים טובים לכל אחד, והכותב של הכתבה בעצם יצא על גיא, בקטע של 'מה אכפת לך?'
הוא כתב על הדרך הקשה והמאוד ארוכה שהשניים האלה עברו. אלבומים גנוזים, הופעות מול מטאטא ועציץ, אוטובוסים בלילה חזרה לפתח תקווה, קיצור, שהם באמת עבדו קשה מאוד כדי להגיע למה שהם הגיעו, ושמגיע להם מלא מיליונים על ההופעות האלה - למה לא?
ובעיקר, שהם פשוט נכשלו כל כך הרבה עד שהתחילו להצליח.
ולמרות שהכתבה הזו הייתה כתבת תרבות די שולית, היא הצליחה לעודד אותי.
"היי, אתה נשמע חמוד"
אומרת לי הודעה צהובה
ואני כבר מקשקש בזנב, מה זה מקשקש, מדלג - אני? וואו! סוף סוף מישהי שמה לב! איזה כיף לי. אולי זה בגלל מה שכתבתי? אולי זה הפרופיל? אולי זה משהו שאמרתי בצ'אט? טוב לא משנה, עזוב אותך, העיקר שאתה נשמע חמוד, העיקר שמישהי בכלל שמה לב אליך. איך הדברים מסתדרים לאחרונה, זה לא יאומן, אני על הגל.
"וואו איזה כיף. גם את האמת.. קראתי בפרופיל שלך, ובעיקר בבלוג. לגבי הפוסט הלפני אחרון, אני מזדהה. גם אותי הלבד חונק לפעמים. שורט. מצליף. הלבד מצליף"
"כן, ראיתי שאנחנו דומים בזה. מאיפה אתה? אפשר תמונה?"
אני אומר לה מאיפה אני. שולח תמונה. מבקש גם. היא שולחת לך, והיא הכי יפה בעולם. אבל בקטע אמיתי. היא לא בובה פלסטית, היא לא מזוייפת, היא אמיתית. רואים שהתמונה אמיתית, היא עם משקפי שמש אמנם, אז רואים רק לחיים יפות, בצורה מאוד ייחודית ושובבה. רואים שיער קצת רטוב, כנראה מים, ונראה שהשיער אוהב להיות לידה. על שיער ישר רואים אם הוא אוהב את הבעלים שלו, ושלה, אוהב אותה. רואים כתפיים חשופות, מחייכות אל השמש. ורואים שפתיים.
והשפתיים שלה מושלמות. דרך השפתיים שלה אני רואה מלא אמת שיש בה, וגם עצב, ושריטות יפות, וחוכמה. ודרך השפתיים שלה אני רואה נשיקות בטעם של תפוח אדום מתוק, ובטעם של יין לבן, ובטעם של עוגת קראמבל. ודרך השפתיים שלה הלב שלי משום מה פועם חזק.
אחרי התמונה יש שקט של יום, שבמהלכו אני כל חמש דקות בודק אם קיבלתי ממנה הודעה. הכי פתטי שלי, הכי נואש. אבל גם משהו בה באמת תפס אותי, הרגשתי אפשרות לחשמל עם מתח גבוה, כמו מדורה ענקית על חוף ארוך וחשוף.
אני שואל מה קורה, היא עונה מתישהו, אומרת בוא לטלגרם. אני פותח טלגרם. שואל מה נשמע, היא עונה מתישהו בסדר מה איתך.
ואני מרגיש כאילו נסעתי מינימום מאילת לקריית שמונה בשביל דייט, רק שהיא תגיד לי "בסדר, מה איתך?"
ואני מספר משהו, מחכה שהיא תגיב, ואין כל כך תגובה, אז אני אומר לה שאני חושב שהיא בעצם לא בקטע שלי, אז מה בעצם קורה פה. והיא עונה מתישהו שנכון, כי היא הכירה מישהו לאחרונה. אז אני שואל את עצמי למה לקחתי את האוטובוס הארוך הזה, של לחכות כל יום להודעה שלה ולקבל פירפורים בלב. והיא אומרת שאני בטח איכותי.
ואז אני אומר לה שאני איכותי! אמרתי את זה! פעם ראשונה שאמרתי את זה. כי וואלה, אני באמת איכותי. מגיע לי לפרגן לעצמי קצת, כסעומו למה לא?!
ובגלל שאני איכותי, אני אומר לה, אני אפסיק את זה כאן ואאחל לה לילה טוב ובהצלחה איתו.
כי אני איכותי.
ואז אני נזכר בטונה ורביד, שנכשלו מלא מלא ובסוף הצליחו, לאט לאט, ואז הצליחו מאוד.
ובדרך למקלחת אני מנחם את עצמי,
אתה גם תצליח מתישהו.
אתה איכותי.
