תיבת פנדורה

יושבים אצלו בחדר,אחרי שבילינו את הערב עם חבורת חברות שלי,ערב ונילי למדיי,הדגמנו זוגיות די..."נורמלית"(למרות שרוב החברות שלי דיי יודעות מה קורה ולמה אחרי פגישה לילית איתו הישבן שלי די "רגיש למגע"...)
אני נותנת לבאז של העייפות להשתלט עלי ומתקשה להפריד בין המאסטר של עכשיו לבן זוג הונילי של לפני זה...
פתאום קפצה לי לראש המחשבה שהמאסטר שלי ירצה לראות את ישבני.
עליו,אחרי הכל,מתנוססת יצירת האומנות שלו...
המאסטר מסכים להצעתי ואני חושפת בפניו את הגוונים הכחלחלים האדמדמים הסגלגלים המרהיבים שיצר במו ידיו ו"כליו",ואז, משום מקום זה הגיע...
ספאנק!
(אוואי! למה דוקא בכתם הכי סגול? ובלי אזהרה...ואמרנו שהיום לא יהיה סשן ו...)
לא...-אני אומרת משולב בצחקוק שמשום מה (עייפות כנראה) לא נוטש אותי לשניה
הלא מהדהד לי באוזניים(או מיי גוד בבקשה תגיד לי שהוא לא שמע את זה,ש...ש...שגם אם הוא שמע את זה הוא לא יקח את זה בתור מאסטר...)
מה אמרת?!
(שיט, אופססססייי....)
סליחה מאסטר לא התכונתי...(למה לעזעזאל אני לא מצליחה להפסיק לצחוק?!?!)
אמרת לי לא?(או או)
ואת עוד צוחקת?(אני פאקינג לא מצליחה להפסיק לצחוק אהה ודרך אגב אמה'לה)
אין בעיה!אנחנו נזכור לך את זה בסשן הבא...
(אההם הסשן הבא...זה...לא אמור...להיות-מחר?)
ואז הוא מוציא אותו,את הקיין.
מדבר על "יתרונותיו" מבחינתו ודפנטלי "חסרונותיו" מבחינתי...
ואז במכנס מורם,בישבן"מוגן",הוא מצליף בי
הצלפה אחת,כדי להדגים לי את ה"טעם" שלו...
עכשיו 9 בבוקר ויש לי עוד הרבה שעות לדמיין לחשוב לחשוש עד הסשן...עד העונש,שמגיע לי!
סליחה מאסטר!

זעקת המרדנות צורחת בתוכי
החופש שלי, המוכר מתדפק בחוזקה על דלתי כנגד ההתמכרות החדשה לשליטה...שלך..כנגד ההתמכרות אליך...
זכרונות מהדהדים בתוכי בניגון מחריש אוזניים של שיר ישן,שאולי נשכח ממני עם הזמן
AN ODE TO NO ONE (FUCK YOU) /THE SMASHING
PUMPKINS
I'm never coming back
I'm never giving in
I'll never be the shine in your spit
I disconnect the act
I disconnect the dots
I disconnect the me in me
And you're mistaken, it's you that's faking
Living and breathing and dying too
This message is for anyone who dares to hear a fool

You can't bring me back, you can't bring me back
Cause I give it all back to you
Thru sacred alleys, the living wrecks
Wreak their havoc upon this world
The disenchanted, the romantics,
The body and face and soul of you is gone down that
deep black hole
Destroy the mind
Destroy the body
Bt you cannot destroy the heart

And you, you make me so I need to disconnect
And you make it so real
I don't need you love to disconnect

To runaround kids in get-go cars
With vaseline afterbirths and neon coughs
Galaxies full of nobodies
Giving us the farewell runarounds
I took a virgin mary axe to his sweet baby jane,
Lost my innocence to a no good girl,
Scratch my face with anvil hands,
And coil my tongue around a bumblebee mouth

And I give it all back to you
No way, I don't need it, I don't need your love to
disconnect
And you make it, so real, I don't need your love to
disconnect
No way to disconnect
And you make it so real
I don't need your love to disconnect
No way to disconnect

בזמן מסוים שכחתי מי אני,
ברגע מסוים הזכרת לי,
אבל עכשיו שאני זוכרת מי אני אני חוששת שאולי לא תרצה את אותה אני כנועה מולך,באזיקים על ריצפת חדרך,
ומפחדת שאולי אותה אני לא תתן לי להיות כנועה מולך,באזיקים על ריצפת חדרך,הכל כך קרוב אלי...
אחרי הכל אני MELANCHOLIA GREENEYES
ובאתי מתוך
Mellon Collie
and the
Infinite Sadness
(the smashing pumpkins/)

בד"כ רק מחשבות על דם מרגיעות אותי...עוצמת עינים,מתרכזת,ולעיני רוחי רואה- אדום...
בד"כ נרגעת ונרדמת
אבל הלילה האירוניה שבאדום,אורבת לי בשניות שלפני ההירדמות,לא מניחה לי לחזור להרגלי...
יש דברים שנועדו להשתנות...ויש דברים ש...לילה טוב