לפני 18 שנים. 24 בינואר 2006 בשעה 21:35
פתאום היום באמצע היום,או יותר נכון לקראת שעת ערב,קרה משהו קסום.
לפעמים בשביל לנחם,אומרים"לכל דבר יש סיבה".
מתוך כעס,מתוך הכאב שתמון באותו כעס,מצאתי משהו שלא ידעתי אפילו שחיפשתי.
אני לא אומרת שבשבשבילי היית צריך לכאוב,אבל האמת הטהורה ממנה הכל סופר חד וחלק, האמת מתוכך שחלקת איתי,היא משהו שייחלתי לו,אפילו מבלי לדעת.
משהו בתוכי נמס,מתוכי הרשיתי לעצמי להמיס משהו קפוא ממני,מבלי שאשים לב.
העוצמה שלך ,הכח שלך נובעים באמת ובתמים מהאמת ומהכנות שלך.
הגעתי להבנה שלמרות שחשבתי שהחלק החלש שבתוכי הוא זה שקשה לו לוותר ולהגיד אולי הגיע הזמן לסיים את זה,דוקא החלק החזק בתוכי,זה שהתנגד לך בתחילה הוא זה שתבע ממני לא להיכנע,וכאן הפרדוקס ואולי מכאן גם נבע התיסכול שלי. כי בניגוד למה שהגיוני, בלי שאני אפילו אשים לב,דוקא החזקה שבתוכי היא זאת שלא הסכימה לוותר.
ובין אם זה החלק בתוכי הדורש שיויון,שרצה שתיחשף מולי בכדי שאחישף מולך.
בין אם זאת החזקה שבתוכי שהתרככה בראותה את האמונה שלך ביכולת שלי להבין ולתמוך מבלי לזלזל במעמדך כמולי.
ובין אם זאת החלשה שבתוכי,שבניגוד לרוב האנשים אותה הכרת ראשונה ועל כך הייתה קצת מפוחדת ונסתרת ממך לאחרונה שכרגע כמוכיחה את עצמה על החלטה נכונה,על כך שהיא בחרה בך,משויצה ומרימה את אפה כנגד שאר החלקים שבתוכי.
אני שמחה וגאה בכך שאתה המאסטר שלי.
לצערי לא היית פנוי להקשיב לי אומרת לך את כל הדברים הללו...
אבל מצד שני כאן הם יהדהדו טיפה יותר זמן :)
