סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

תיבת פנדורה

כי אני הראשונה והאחרונה
ואני מושא הסגידה ומושא הבוז
אני הזונה והקדושה
אני הרעיה והבתולה
אני האם והבת
אני זרועותיה של אמי
אני העקרה וילדי רבים
אני הנשואה בכבוד והרווקה
אני היולדת ואני זו שמעולם לא ילדה
אני הנחמה על כאבי הלידה
אני הרעיה והבעל
והאיש שלי הוא מי שגידל אותי
אני אמו של אבי
אני אחותו של בעלי
והוא בני הדחוי
כבדוני תמיד
כי אני השערורייתית והמופלאה.

(מזמור לאיזיס)
לפני 18 שנים. 1 בפברואר 2006 בשעה 14:52

עכשיו אני עוצמת עיניים.
ושוב ראשי טמון בכרית שלך,
אני על ארבע,אתה מאחורי,טמון בתוכי.
החיה שבתוכך נוהמת בקריאה לפרא שבתוכי.
אני מרגישה כאילו זאת הפעם הראשונה,
שבה, אני לא רק משחררת את הפרא
אלא גם מרשה לו לנהום.
אתה שורט את גבי,מושך בשיערי
זה כבר לא גבי,זה כבר לא שיערי
זה גבך,שיערך.
גמרת כלבונת?"
"כן מאסטר" אני עונה.
"תסתובבי".
במילה אחת גופי הוא זה שהקשיב לך,
אני כעת שוכבת על גבי אתה מעלי ובתוכי,
חונק את צוארי,יודע כמה זה עושה לי טוב.
זה כבר לא צוארי,זה צוארך.
אני כבר לא רק שלי,אני שלך.
שלך מאסטר.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י