תיבת פנדורה

מתק שפתיים שגורם לי לבחילה,
חיכוך שיניים מוסווה בחיוך
אש שאני מונעת מלפרוץ בתוכי,מחניקה בעשן מערפל
צרחות מחרישות אוזניים עטופות בשתיקתי
רעל זורם בורידי הצמאים לדם
ארס מטפטף מניבי,אותו אשתדל לבלוע
ומאוקיינוס ריגשותיי,המים מאיימים את הסכר לפרוץ
אשאר קפואה, סגורה, תעלומה...
קברתי רגשות בארון אטום באדמה לחה, שכבר הפכה לצחיחה
יחד איתם תקוות מגוכחות של בני אנוש...מהם נשארו רק שרידים
מתנדנדת בין העמדת פנים מושלמת לבין כנות טהורה...
הלילה תמיד הוא לילה הירח תמיד עלי שומר, תמיד עלי מאיר
אבל הדם...הוא תמיד גובה מחיר...