לפני 17 שנים. 27 ביוני 2006 בשעה 15:48
כן, גם אני הייתי ילד בעולם של דמיונות
בעולם שבו הקשת הנה סימן למשאלות
כשהבקרים היו בריח מתקתק של אמהות
עולם מלא בטעם של בריאות
כשכל דקה חלפה בלי משמעות
כן, כן הייתי ילד בעולם אי וודאות
רגש שנפרץ ללא גבולות, כל כך הרבה ממנו
אז עוד לא היו מנות..
אז עוד יכולתי לחלום גבוה לשחקים
לצחוק בחרש על בעיות המבוגרים
יכולתי להיות כל דבר נוצץ מלא חיים
אך בחרתי להנות מבוץ וקצת כתמים
ילד של חלום, עם כוחות מיוחדים
ילד שיודע להעריך דברים פשוטים
גיבור קטן מבלי יכולת או רצון לסבך את החיים
והיום, הממ..היום אני לא כל כך זוכר,
מגניב מבט בילדי, דרכם נזכר בחלומותיי
בילדון שבתוכי, ההוא שחי את תשוקתי
מתי יגיע שוב תורי?