"אמת נקייה ממילים.."

מאבדת אותך לרגע אחד, מוצאת ברגע אחר

היום יודעת שכדי למצוא דבר מה חובה קודם לאבדו..

כשהייתי פיצית (לא כזה מזמן) הייתי בטוחה שחלום עשוי מערפל.
אבא נהג לקפל אותי במעטפה שמיכתית, לאחל לי חלומות טעימים, הוא נהג לבייל אותי עם נשיקה חמה על המצח ובעודי לבדי בתוך המעטפה, מוכנה להשלח לעולמות חדשים, יכולתי לחוש איך מתגנב אלי הערפל וגונב אותי להרפתקאה נוספת.

עד היום, אפשר לומר שאני אפילו מחכה לחלום לעיתים.
מכירים את הקטע שכבר יורד הלילה, ואתם יודעים שלא נשאר עוד הרבה סידורים, אוטוטו לישון - ברגע שכזה אני מחוייכת כי יודעת שיומי לא נגמר, יודעת שהנה אוטוטו אתחיל לחיות את חיי בעולם קסום.

זה קטע שכזה, בכל חלום אני מודעת שאני חולמת, יש לי כישורים שאינם משתנים מחלום לחלום לדוגמא: יכולת התעופה שלי, אני ממש יודעת לעוף אולם אני צריכה מרחב בשביל הזינוק. בכל פעם שאני יחשה סכנה או סתם מתחשק לי, הופ ואני בעננים.

החלומות שלי כל כך צבעוניים, מרגשים ומרתקים. יוצא לי להתעורר מצחוק מתמשך או בבכי, אפילו מתתי במספר חלומות - אחת התיאוריות שלי אומרת שיש שלל עולמות, בכולם לנו תפקיד. כאשר אנחנו נכנסים לחלום אנו פשוט שמים עולם אחד בממתינה, בזמן שהחלק שמסוגל לנדוד למקומות אחרים מתעורר וחי את עולמו והיות וזה חיים כמו כל חיים גם שם יש סוף (בדרך כלל הרבה יותר דרמטי, סגנון תלמה ולואיז.. ).

חלום הוא דבר נפלא, לא סתם בחרו במושג לתאר השגים ויעדים בחיינו.
גם במציאות אנו מנסים ליצור עולמות חדשים, ריגושים טעימים, אך מעטים יודעים ממש לחיות את החלום ואני טוענת שהאימון הטוב ביותר הוא לחיות את המציאות בחלומנו ולממש את החלום במציאות.

ולסיכום ובצורה הכי לא קשורה, שמעתי אמש משפט שאימצתי,
"אני יותר אשה מכל אשה שתהיה לך ויותר גבר משאי פעם תהיה"
מה זה קשור? זה לא

תחלמו אנשים, תוקירו את העולמות שלכם, יש שיגידו שלחלום זה לברוח מהמציאות, אני אומרת, המציאות היא עוד חלום שיצרנו, כדי שתהיה משמעות. תפרסו כנפיים ותנו זינוק.

כן, כן, עשיתי את זה, סימנתי את עצמי בקעקוע יפייפיה,
וזה אפילו מתאים לשמלת כלה 😄 (שזה מאד מאד חשוב)


חיחיחי...(:

אחרי הכל נשאר לנשום, לדאוג כי הקצב הוא נכון
אחרי הכל נותר לעצום בידיעה שנצטרך לפקוח
אחרי השיר מונח לו דף, עטוף מילים קצרות
גם אחרי שנים קשה מאד לשכוח
אחרי יבוא אחר, אחריו אחר
ובין לבין תוכלי לברוח
מאחורי כל חומה קיים מרחב, המשתוקק לצמוח
החרוזים שם, הבית מעוצב, אומנם..מבלי כיוון או מטרה למילותי אין כוח

אז אחרי..

רגע של בדידות נקרה לו בדרכי
עטוף הוא בצלילי עצבות ונעימה לילית
שליט על ריגשותי, חודר ללא רשות
הוא בדרכיו גורם כך, להרגיש שכבר הכל אבוד

מנגינתו נפרסת על כל חלקה טובה
הוא ישאר כאן זמן מה, כובל את התקווה
וכשיבואו אהובי לשיר לי חיוכים, אשים אותו על mute ואגלם ילדת פרחים,
ובסגירת הדלת עם ראש על הכר- נעימתו תוגבר,
הוא יפצה על השמחה המדומה מחר

אני יודעת שהמתכון לסילוקו הוא דיי פשוט
יודעת שכל מה שדרוש הוא רק חיבוק-
חיבור עמוק בין לבבות חיים, תחושה של רוגע עם קורט נעים
והרגע צוחק עלי כמטורף, יודע שזה לא פשוט וכך
יודע הוא שכבר מראש הכל אבוד

חושקת בחיבוק סורר, ללא כיסוי, ללא אישור לאהבה
חיבוק שיחבק אך לא ירגיש בחזרה
לכן הוא בא, הרגע של בדידות,
הוא כאן כדי לבקר את חברתו - רגע של עצבות

המ...הממ...המממפפ...הממפפ בעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעע!


(: הקאתי

יקיצה מתוך חלום...

פעם חלמתי שאני מאוהבת והסכמתי למות על מזבח האהבה.
לא בשבילו, רק בשביל המטרה. אהבה היא מושג ערטילאי שכל כך קשה לי להתחבר אליו, שכל כך קשה לי לחזור לשם, למרות שהייתי שם.
שם, בתוך החלום שלי, הייתי ילדה מאושרת, בלי דאגות, בלי צרות, רק רוצה לשרת אותה, את האהבה, ואותו, שהעניק לי את ההזדמנות לאהוב.

יקיצה מתוך חלום אל החלל של החדר החשוך, וכל כך מפחיד לי פתאום..
הבית שקט.. השעון מתקתק ברקע, והשקט הזה שמתבל את החושך בכל כך הרבה צללים.. כל כך הרבה פחדים..

לא רציתי להתעורר.. מפחיד להתעורר.. כל כך מפחיד שניסיתי לחזור לישון.. רציתי לחזור לחלום.. חלום של אהבה.. החלום שלנו.

לילה אחד יכולתי לו. יכולתי לחלום. הבנתי שהחיים בתוך חלום הם מציאות מדומה. חיים בשקר, באשליה..
ולא..
לא חזרתי לישון..

זוכרת את הצעד הראשון, מגע הריצפה הקרה, דפיקות הלב שאולי מישהו יתעורר יחד איתי.. כל כך קיוויתי שאני אהיה היחידה שתקום, ומצד שני.. כל כך רציתי שמישהו יתעורר יחד איתי.. שאני לא אצטרך לפחד בלילה לבד.

והלילה לא מפחיד.. כשמתרגלים הצללים הופכים לדמויות, ולדמויות יש פנים.. והאור בשירותים מטיל את אלומתו על הקיר, ואני רואה אותי, את הצל שלי, שהולך יחד איתי.
מבינה שהאור לא נמצא בחוץ. האור נמצא בתוכי..
אני לא צריכה מי שיאיר לי את הדרך, ואני לא צריכה להחשיך את עולמי כדי לחוות את הפחדים שלי.
הצל שלי, הצל השחור שלי, הוא לוקח איתו את כל הסודות שלי, את כל הפחדים שלי, שמלווים אותי תמיד, אבל אני בחרתי באור. באור הפנימי שלי.

כבר כמה שנים אני בדעה שאנשים רעים מקבלים את המגיע להם, שזה לא נכון להיות בתפקיד המעניש,
לא נכון לזרוק בוץ לכל עבר כי בסופו של דבר גם אני אתלכלך.
היום אני מגלה שגם לשבת בחיבוק ידיים לא משהו בכלל,
הכאב והכעס נאגרים להם בפנים וחוסמים את קנה הנשימה, אומנם לא תמיד אבל יש גם רגעים קשים כאלה, רגעים בהם אני כהר געש, פצצה מתקתקת..

חלק בי אומר, זה לא שווה את זה, תניחי, תרפי..מה אכפת לך, זה מאחורייך והחלק השני כועס כל כך, זה לא הוגן, פשוט לא הוגן כלפי עצמי לשבת בחיבוק ידיים, נאכלת, תוהה האם יש דרך אחרת, דרך פחות מתסכלת..
לא מגיע לי יותר לכאוב, פשוט לא!
יש משהו כל כך מחזק ומנחם במשפט הזה אבל מה עושים עם השאריות שעדיין מכאיבות..

אני חושבת שהכנסתי את עצמי לתוך הסיטואציה הזאת ברגע שעיני סרקו את גופה הענוג של היונקת המדהימה, דולפינה בעודה מתקרבת אלי בפגישתנו הראשונה..

והנה חלפו להן שנתיים לערך ואני מוצאת את עצמי, אוהבת אותה כל כך, דואגת לה, מטפלת בה, מבשלת לה וחייה עמה, אחות היא לי, חברה ושותפה.

אבל לא!!!! זה לא היה מספיק לה!!
שום דבר לה מספיק לאלילה הנשגבת. "נו..יהיה כיף, בואי נוסיף צלע, זה יהיה מרגש.." היא אמרה בעיניה הגדולות וחיוכה הקורן, איך אפשר לעמוד מול כל היופי הזה, ועיני הפאפי הקסומות שלה?
אז זהו, אי אפשר!

19:00, צחנה נוראית, צווחות ובכי של כלבים מסכנים בכלובים, היא בחרה בה, או שזה היה הפוך, לא הספקתי למצמץ ואני יושבת בתור לוטרינרית (שאגב הייתה מהממת) עם "אנה" על ברכי..

בשעה טובה יש לנו כלבה.
אני לא יודעת מה זה יעשה למערכת בנינו, אבל יודעת שזה לעולם לא ישוב להיות כפי שהיה,
אנחנו נכנסות לעידן ההורות..

עדכונים בהמשך..

לכבוד מיוחדת



הנדון: הזמנה מיוחדת לאיחוד מיוחד


ממי שלי, קסם יפייפה, מזמינה אותך אלי, לבלות איתי בוקר ו/או צהריים ו/או ערב ו/או לילה ו/או נצח (בלי לחץ) נוכל לעשות ים דברים כייפים, כדלקמן:

תחילה, אפתח את הדלת, אביט בך, בחיוכך (בהתכווצות של האף הקטן שלך כאשר את מחייכת), ניצות בעיניים. אזנק עליך בחיבוק ארוך עם "הממממים..."...
אכיר לך אותי מחדש, אבקש להכיר אותך, נפרוס אבטיח (הבולגרית אופציונלית) נפתח בקובוק יין (את אוהבת אדום), אם דולפי תתנהג יפה ניקח גם אותה. נדבר שעות, נצחק, נתגלגל.
אבקש ממך להוציא צלילים של מלאך, את תשירי, אני אתמוגג.
אם בא לך נראה סרט, ניזרק בים יהיה כל כך טעים, אני מבטיחה. אזמין אותך לישון על מיטתי, נעשה מסיבת פיג'מות (מבטיחה לאבטח את האזור מתיקנים לפני) אשמור עליך. אאחל לך לילה טוב, אתן לך נשיקה אוהבת, נחלום את אותו החלום...

יהיה כיף אני מבטיחה(: