"אמת נקייה ממילים.."

אני חושבת שהכנסתי את עצמי לתוך הסיטואציה הזאת ברגע שעיני סרקו את גופה הענוג של היונקת המדהימה, דולפינה בעודה מתקרבת אלי בפגישתנו הראשונה..

והנה חלפו להן שנתיים לערך ואני מוצאת את עצמי, אוהבת אותה כל כך, דואגת לה, מטפלת בה, מבשלת לה וחייה עמה, אחות היא לי, חברה ושותפה.

אבל לא!!!! זה לא היה מספיק לה!!
שום דבר לה מספיק לאלילה הנשגבת. "נו..יהיה כיף, בואי נוסיף צלע, זה יהיה מרגש.." היא אמרה בעיניה הגדולות וחיוכה הקורן, איך אפשר לעמוד מול כל היופי הזה, ועיני הפאפי הקסומות שלה?
אז זהו, אי אפשר!

19:00, צחנה נוראית, צווחות ובכי של כלבים מסכנים בכלובים, היא בחרה בה, או שזה היה הפוך, לא הספקתי למצמץ ואני יושבת בתור לוטרינרית (שאגב הייתה מהממת) עם "אנה" על ברכי..

בשעה טובה יש לנו כלבה.
אני לא יודעת מה זה יעשה למערכת בנינו, אבל יודעת שזה לעולם לא ישוב להיות כפי שהיה,
אנחנו נכנסות לעידן ההורות..

עדכונים בהמשך..