"אמת נקייה ממילים.."

כבר כמה שנים אני בדעה שאנשים רעים מקבלים את המגיע להם, שזה לא נכון להיות בתפקיד המעניש,
לא נכון לזרוק בוץ לכל עבר כי בסופו של דבר גם אני אתלכלך.
היום אני מגלה שגם לשבת בחיבוק ידיים לא משהו בכלל,
הכאב והכעס נאגרים להם בפנים וחוסמים את קנה הנשימה, אומנם לא תמיד אבל יש גם רגעים קשים כאלה, רגעים בהם אני כהר געש, פצצה מתקתקת..

חלק בי אומר, זה לא שווה את זה, תניחי, תרפי..מה אכפת לך, זה מאחורייך והחלק השני כועס כל כך, זה לא הוגן, פשוט לא הוגן כלפי עצמי לשבת בחיבוק ידיים, נאכלת, תוהה האם יש דרך אחרת, דרך פחות מתסכלת..
לא מגיע לי יותר לכאוב, פשוט לא!
יש משהו כל כך מחזק ומנחם במשפט הזה אבל מה עושים עם השאריות שעדיין מכאיבות..