"אמת נקייה ממילים.."

יקיצה מתוך חלום...

פעם חלמתי שאני מאוהבת והסכמתי למות על מזבח האהבה.
לא בשבילו, רק בשביל המטרה. אהבה היא מושג ערטילאי שכל כך קשה לי להתחבר אליו, שכל כך קשה לי לחזור לשם, למרות שהייתי שם.
שם, בתוך החלום שלי, הייתי ילדה מאושרת, בלי דאגות, בלי צרות, רק רוצה לשרת אותה, את האהבה, ואותו, שהעניק לי את ההזדמנות לאהוב.

יקיצה מתוך חלום אל החלל של החדר החשוך, וכל כך מפחיד לי פתאום..
הבית שקט.. השעון מתקתק ברקע, והשקט הזה שמתבל את החושך בכל כך הרבה צללים.. כל כך הרבה פחדים..

לא רציתי להתעורר.. מפחיד להתעורר.. כל כך מפחיד שניסיתי לחזור לישון.. רציתי לחזור לחלום.. חלום של אהבה.. החלום שלנו.

לילה אחד יכולתי לו. יכולתי לחלום. הבנתי שהחיים בתוך חלום הם מציאות מדומה. חיים בשקר, באשליה..
ולא..
לא חזרתי לישון..

זוכרת את הצעד הראשון, מגע הריצפה הקרה, דפיקות הלב שאולי מישהו יתעורר יחד איתי.. כל כך קיוויתי שאני אהיה היחידה שתקום, ומצד שני.. כל כך רציתי שמישהו יתעורר יחד איתי.. שאני לא אצטרך לפחד בלילה לבד.

והלילה לא מפחיד.. כשמתרגלים הצללים הופכים לדמויות, ולדמויות יש פנים.. והאור בשירותים מטיל את אלומתו על הקיר, ואני רואה אותי, את הצל שלי, שהולך יחד איתי.
מבינה שהאור לא נמצא בחוץ. האור נמצא בתוכי..
אני לא צריכה מי שיאיר לי את הדרך, ואני לא צריכה להחשיך את עולמי כדי לחוות את הפחדים שלי.
הצל שלי, הצל השחור שלי, הוא לוקח איתו את כל הסודות שלי, את כל הפחדים שלי, שמלווים אותי תמיד, אבל אני בחרתי באור. באור הפנימי שלי.