אלוהים ישמור!
חלמתי לי חלום, ישנתי שנת נסיכות, כאשר לפתע משהו שאב אותי למציאות
פתחתי עניים ואני קולטת תיקן על חזי, לשבריר שניה יכולתי לראות את החיוך הזדוני שלו..
משם הכל התגלגל במהירות הבזק, גם אני התגלגלתי, נפלתי על הרצפה מבהלה, דפקתי כמה סלטות, אולם לא יצא ממני צליל...מה שמוכיח אגב שיש בי חוש אימהי מפותח...בין כל הפחד והבילבול כל מה שיכולתי לחשוב עליו הוא שדולפי אמורה להתעורר אוטוטו לעבודה וצרחותי אינם צליל כה ענוג להתעורר עימו (ממש כמו אמא שמרימה משאית מעל תינוק).
05:40 חבולה ומפוחדת, המטרה הייתה להרוג, לרסס ולחנוק. רצתי למטבח, לקחתי "רייד", נפלתי עוד מספר פעמים (מסתבר שדיי קשה לזכור איך ללכת נכון כאשר נשלקים מחלום בפתאומיות ולא זה לא קשור לעובדה שאני בלונדינית...). נעמדתי ליד דלת חדרי, הצצתי פנימה והבן זונה (הענק, אגב) מסתלבט לו על המיטה, שהתרווח לו, פתח את מוסף השבת התיקני ומעביר את זמנו בשלווה על מיטתי. הנבלה קלטה אותי ופתחה בהליכה מהירה לעבר הקיר. ג'י אי מילים קופצת על המיטה מרססת את התיקן, בעודה מסננת בין שיניה, "die, die...". מסופקת ואחרי שוידאתי הריגה וסרקתי את החדר במטרה למצוא עוד חוליות "תיקנים מתאבדים", נכנסתי למקלחת (הרגשתי נורא, מחוללת) הורדתי מעצמי את שאריות הזוהמה וחזרתי בהלם לחדרי.
המדהים הוא שהתעוררתי, הייתי בעיצומו של חלום נעים כל כך, עלילתי משהו ואיך שהוא גופי, מוחי או הפיות שעל השידה ידעו פשוט להזהיר אותי, דרבנו אותי לפתוח עניים, מדהים!
חוזרת לישון
לפני 17 שנים. 7 ביולי 2006 בשעה 3:06
