האתיקה

כְּנִרְאֶה שֶׁכֻּלָּנוּ

עֲשׂוּיִים מֵאוֹתוֹ

אֲבַק כּוֹכָבִים.

אַחֶרֶת

אֵין לִי הֶסְבֵּר

לַיָּמִים הָאֵלֶּה בַּחֹדֶשׁ

שֶׁבָּהֶם

אֲנִי יוֹדֵעַ

שֶׁאַתְּ גּוֹמֶרֶת עָלַי.

לְבַד אוֹ עִם אַחֵר,

וְאֵיךְ שֶׁהוּא

נִגְמָר בָּךְ

כְּמוֹ סוֹד קָטָן

שֶׁהָעוֹלָם מַעֲדִיף

לֹא לִראוֹת.

וְגַם אֲנִי

בְּאוֹתוֹ רֶגַע מַמָּשׁ

לְבַד

אוֹ בְּגוּף שֶׁאֵינוֹ שֶׁלָּךְ,

מַרְגִּישׁ

אֶת הַרְּעִידָה הַדַּקָּה הַזֹּאת,

כְּאִלּוּ מִישֶׁהוּ

הִזְכִּיר לַחֹמֶר

מֵאֵיפֹה הוּא בָּא.

וּבְלִי לָדַעַת אֵיךְ,

אֲנִי גּוֹמֵר עָלַיִךְ

לְבַד אוֹ עִם אַחֵרת,

בחוֹר שָׁחוֹר

מֵאֵיזֶה קֶשֶׁר קוֹסְמִי קְוַנְטִי,

אוֹרְגַזְמָה שֶׁל כּוֹכָבִים,

שֶׁמְצִיבָה פָּנִים פְּשׁוּטוֹת

לַגָּעַגּוּעַ.