ממעמקים

במסעי האחרון לעולם התחתון הגעתי אל שבט הממוקם בפאתי יער, על גדת נהר.
אנשי השבט ברכו אותי והזמינו אותי להצטרף אליהם מסביב למדורה, אולם ראש השבט הביט בי בעיניים מאוכזבות.
"למה באת?" הוא שאל בסבר פנים חמורות ולא חיכה להסבר, במקום זאת הוא החל לספר לי סיפור:
עוד בימים שהעולם היה צעיר וכל הדברים חדשים היה הולך דוב גריזלי ליד הנחל ומנסה לצוד את סלמון, אולם סלמון היה תמיד חומק ממנו בחלקלקותו. יומם וליל היה מתהלך לו גריזלי ובטנו מקרקרת וכל כולו יגון רעב קודר. כל אימת שראוהו חיות היער האחרות, היו נבהלות מרזונו וכחישותו. לבסוף היו החיות אומרות לו "לך לך אל הרוח הגדולה ובקש ממנה מזור לרעבונך".
גריזלי שעה לעצתם והלך אל הרוח הגדולה.
"למה באת אלי?" שאלה הרוח הגדולה את גריזלי הכחוש.
"רעב אני" ענה לה גריזלי בקול מוכה יגון.
"אם כן למה אינך אוכל?" שאלה הרוח הגדולה.
"משום שאין ביכולתי לתפוס את סלמון, חלקלק הוא מידי וזריז, חומק הוא מבין טופרי בכל עת שמנסה אני לחבוט בו" אמר גריזלי בראש מורכן והוסיף "זקוק אני למתנה נוספת ממתנותייך הו רוח גדולה, רק אחת נוספת שתעזור לי למלא את בטני המקרקרת.."
"וכי לא נתתי לך מספיק?" שאלה הרוח הגדולה, "טופרים חדים וכוח אדירים נתתי לך, פה חזק ושאגה רמה. את שנת החורף נתתי לך בכדי שלא תרעב במחצית השנה ועל החלומות הפקדתי אותך כשומר, האינך חושב שקיבלת מספיק?"
"אינני מסוגל ללכוד את סלמון" ענה גריזלי, "אין מתנותייך מספיקות על מנת למלא את בטני, וכי תעדיפי שאכרת מעולם הדברים? אינני יכול לכלכל את עצמי ובקרוב אגווע ברעב."
"זמן נתינת המתנות נגמר" זימרה הרוח הגדולה, "בטח בי באומרי לך שקיבלת מספיק. וכעת לך וכלכל את עצמך, תפקידך בעולם מחייב שתהיה במלוא כוחך" ולאחר זמרה זה נעלמה הרוח הגדולה.
באותו יום היה מהלך גריזלי המיואש לאורך גדת הנחל וקולו מלא הצער והיגון ממרר על מר גורלו. כה עזות היו קריאות השבר שלו עד שאף חיה לא העזה להתקרב בכדי לשאול לשלומו. בלילה נתקל דוב גריזלי בשועל שישן על סלע שבלט מעל פני הנהר.
"לשם מה קול הזעקה שאתה משמיע?" שאלו שועל, "האם באת במיוחד כל הדרך הזו בכדי להעיר אותי ממשכבי? ולמה לא תישן בשעת לילה כזו?!"
"רעב אני מכדי לישון" זעק גריזלי לעברו, "ובין כך או כך ישן אני כמעט מחצית מכל שנה, אינני זר לשינה ולא לחלימה "
"אכן כחוש אתה" אמר לו שועל בעודו מנער את קורי השינה, "למה אינך אוכל אם כך?" המשיך ושאל.
"אינני מצליח לתפוס את סלמון" ענה לו גריזלי והחל לבכות "חמקמק הוא מידי בשבילי ואינני מצליח לפגוע בו בטופרי, כך אין כוחי לעזר לי כלל. אפילו הרוח הגדולה לא מוכנה לעזור לי כעת, גורלי נחרץ"
הביט בו שועל לרגע וחשב.
"הראה לי כיצד מנסה אתה לתפוס את סלמון" אמר שועל לאחר זמן מה.
זינק גריזלי לתוך המיים והחל חובט בהם בפראות בכל אימת שראה את כיסופי קשקשיו של סלמון מתחת לפני המיים, אך לחבוט בו לא הצליח.
צקצק שועל בלשונו ונענע את ראשו מצד לצד.
"אתה יודע" לבסוף אמר לו שועל, "בכל ערב לפני שהולך אני לישון על הסלע מבחין אני בסלמון המקפץ לו במעלה הזרם, סיפר הוא לי באחת מפגישותנו שהוא במסע במעלי הנהר בכדי להשריץ את ילדיו"
"אז מה?" שאל אותו גריזלי הרטוב והמתוסכל בקוצר רוח
"סבלנות" ענה לו שועל והמשיך, "בכל ערב חולף הוא על פני כמה וכמה פעמים במסעו, מזנק הוא מעל פני המים ממש ליד סלעי זה"
גריזלי גירד בראשו והמשיך להביט בשועל
"בוא עלה לצידי על הסלע ונחכה לסלמון ביחד" אמר שועל
עלה גריזלי על הסלע ועד מהרה הבחין בקשקשיו הכסופים של סלמון בשנית. מייד זינק הוא שוב לנהר כשהוא חובט בטופריו ומשפריץ מיים לכל עבר.
גילגל השועל עיניו לשמיים. "עלה שוב על הסלע ואל תזוז" אמר לו שועל - וגריזלי חזר אל הסלע.
"עכשיו תישאר כאן לצידי ואל תנוע עד שלא תראה את סלמון מזנק לאוויר, כשהוא יצא מעל פני המיים חבוט בו בחוזקה בטופריך" אמר לו שועל.
לרגע קט נראה היה שגריזלי עושה כעצת שועל, אולם רגע לאחר מכן כבר היה כמחצית גופו בתוך המיים וסלמון רחוק ממנו עד מאוד.
"חכה בסבלנות!" צעק שועל, "אינך מקשיב לי!"
"סבלנות? סבלנות?!" הלך גריזלי והתרגז, "אני רעב עכשיו! בטני נדבקת לגב! אינני יכול לחכות עוד רגע אחד! חייב אני לאכול ומהר!" בסיום המשפט היה קולו רם ומלא חימה.
"בבקשה אם כן" אמר שועל, "הנה תאכל" והצביע על סלמון שהיה במים.
גריזלי קפץ והיכה בשצף קצף במים, אחוז חימה כמעט עד טירוף, אך סלמון שוב חמק ממנו..
לבסוף בשאת נפש טיפס גריזלי הרטוב והמיואש שוב אל הסלע, "יהיה סלע זה למקום מותי, הרעב יכריעני בקרוב ואז אפרד מעולם אכזר זה" הוא אמר בקול שבור.
שועל קפץ מהסלע אל גדת הנהר ונשכב על גבו, "אני רואה שאתה מעדיף למות ברעב מאשר לחכות בסבלנות לארוחה דשנה" הוא אמר בקול מלגלג.
"מה הטעם" אמר גריזלי, "כל חיי לא ידעתי סבלנות מהי, כיצד אתחיל עכשיו?"
"אין זה נכון" אמר שועל וחייך, "הרי אמרת כך בעצמך - כמעט מחצית מכל שנה ישן אתה, ומהי השינה הארוכה אם לא המתנה ליקיצה המבורכת ואל אביב חדש?"
גריזלי שתק
"חשוב על כמות הזמן האדירה שבה שוכב אתה ללא נוע, חשוב על השלווה שבדבר, כך תנהג על הסלע, היה שלו, חשוב על השינה והמתן בסבלנות." שועל סיים את דבריו ונעץ בגריזלי מבט נוקב.
גריזלי נשכב על בטנו על הסלע והחל ממתין, עד שלאחר זמן מה קפץ סלמון ליד ראשו והמשיך הלאה במעלה הזרם.
"מצויין" אמר שועל, "כעת היה דרוך ומוכן, בפעם הבאה שסלמון קופץ, חבוט בו חבטה אדירה בטופרך השמאלי"
גריזלי הנהן, בפעם הבאה שסלמון קפץ החטיאה החבטה האדירה את מטרתה וגריזלי נפל לנהר שוב.
"אל תתייאש" אמר שועל, "אתה קרוב מאוד, בקרוב תצליח!" וגריזלי טיפס שוב על הסלע
והנה דקות ספורות לאחר מכן פגע טופרו בחבטה אדירה בסלמון והעיפה אותו אל גדת הנהר. גריזלי צהל משמחה וכבר זינק לתוך הנהר בכדי לקחת את ארוחתו הראשונה מהגדה, רק בכדי לראות את שועל ממהר להתרחק עם הארוחה בפיו.
"אם הייתי יודע שיקח לך זמן כה רב" אמר שועל שהניח לרגע את סלמון על הקרקע, "אולי הייתי חושב לצוד אותו בעצמי" ובסיימו את דבריו תפס את סלמון שוב בפיו והסתלק אל היער.
חזר גריזלי לייבב בבכי ונשכב על הסלע, "אכן יהיה סלע זה למקום מותי!" זעק ועצם את עיניו.
והנה עורב, ששהה על אחד העצים באותו זמן קרא אליו "יהיה זה לך השיעור האמיתי בסבלנות, אם תמות כאן ועכשיו אוכל את פגרך ואשבע, מחכה אני לארוחתי עוד מאז שהגעת למקום זה, ונראה שהמתנתי לא תארך עוד זמן רב.."
גריזלי הביט בעורב השחור שקרא אליו, חזר אל דריכותו וחבט בסלמון שעבר שוב אל מחוץ למים.
"זה בשבילך" אמר גריזלי לעורב, "שועל כבר קיבל את שמגיע לו, עתה אכול אתה ואל תרעב. אילולי אתה ושועל מת הייתי כאן על הסלע, ראה נא בזאת כפיצוי על שהחמצת ארוחה בכדי ללמדני שיעור."
עורב זינק מהעץ, תפס בסלמון ונמלט מהמקום.
גריזלי זכה למלא את קיבתו באותו הלילה, כמו גם בלילות הבאים.

הקשבתי לסיפורו של ראש השבט בדריכות וכמו גריזלי קפצתי מיד אל המים בפראות,
יום אחד אני אלמד.