ממעמקים

(משהו שכתבתי מזמן)

הדרך:

וכך התחלתי את מסעי בצעדי הראשון והיחיד. ובעשותי כן חלף על פני בריצה הלך מיוזע. בעוקפו אותי בכמה עשרות צעדים עצר והסתובב עליו, מחה זיעתו שזלגה לה וצרבה וסימאה עיניו. ולאחר שהצליח להביט בי ולהסדיר את נשימותיו כה אמר הוא לי: "מה זאת תתמהמה? נראה אתה כמחפש דבר מה, אך הלא תדע שמחפש אתה במקום הלא נכון? וכי מה לך לחפש כאן? עבור הלאה וחפש במקום הבא ובבא אחריו. וככל שתגביר קצבך כך תתקרב מטרתך."
הבטתי בו דקה ארוכה והוא בקוצר רוחו החל מסתובב, אך לפני שפתח שוב בריצתו שלחתי אליו את קולי: "וכי מה לי ולמהירות? בעוכרי תהיה היא. מה אמצא שם שלא אמצאהו גם כאן?"
ואז ענה לי ההלך: "וכי כיצד תגיע למטרתך לולי תתקדם? ואם מהלך אתה עשה זאת בכוח ושאון רב לשם ההתקדמות ולשם ההגעה ולשם הרחקת הלכת. ואם זה תגיע מכבר למטרתך שנס מותניך ואוץ רוץ אל הבאה בתור, כך תגדיל ותמלא את שקך הישגים."
באומרו זאת לי כיווצתי עיני והבטתי הרחק אל האופק, למשך מספר דקות צפה בי ההלך בעודי מביט אל ארצות שזה עוד לא זכו להתגלות ובעשותי כן פתחתי ואמרתי: "אל המרחק שואף אתה להגיע אך לא מטרותיך יהיו לך למטרה. שואף אתה אלי דרך ואלי אבק דרכים ובעשותך כן מגשים אתה את מטרתך בכל צעד. ובכל הארצות אין מטרה נעלה מזו, אלא שכל המטרות נקלות הן וזוהי לא אלא הנעלה שבין הנקלות. חי אתה על הרגל ועל המרוצה ואם זה יכלה כוחך מריצה ותחפוץ לנוח כמעה אזי ישיגוך שדיך, לא לך היא המנוחה ולא השלווה, רזה תהיה נפשך, כשירה אך שדופה. ואם זה מכבר בחרת בזו הדרך להיות לך למטרה עצה אחת לי אליך: 'היה אתה עצמך הדרך' בכך תהיה אתה עצמך יצירתך, ואם תגדיל ליצור אל מעבר לעצמך, על בנייניך ועל תלי חורבותיך, תהיה זו מתנתך."
ולאחר אומרי זו השבתי מבטי אליו, זכר זיעתו הנדופה מגיע לנחירי. בהביטי בו חייך חיוך עגום ואמר: "צודק אתה, בעוצרי השיגני השד, והנה כעת סלח לי על שאתחמק ממך בשנית." ובסיימו את דבריו הפנה אלי את גבו והחל שוב בדרכו, אולם הפעם מיאן לרוץ ההלך ובמקום זאת החל פוסע כמהרהר.

בהיעלמו מעיני השבתי מבטי אל האדמה שבחסדה תמכה בכל זוג רגליים, הולכות רצות או זוחלות, וכה אמרתי לה: "הו אדמה נפלאה, לך הן כל הדרכים וכל המטרות ולא אחת יצטלבו דרכייך ויפגשו בשנית. אף בהלוך שניים עלייך בשתי דרכים מקבילות, יפגשו הם, בתנאי שלעולם לא יפסיקו ללכת.
הו אדמה נהדרת מכילה את את כל הדרכים כולן ואף לא אחת מהן. וסופה של כל דרך בתחילתה היא. אך מה נוראה הבטחתה של דרך, כי להגיע לסופה משמעו לא לפסוק מללכת לעולם ואין זה משנה אם יתהלך ההלך או ירוץ.
הו אדמה אהובה, באוהבי אותך מיאנתי לבחור בדרך ובכך לקחתי על עצמי את כל כולן, את כל כולך. ואף פטרתי עצמי מלנוע. הו אדמה, מצעו של הרוח את ורחם לכל בחירה. אהבתי נתונה לך, על הרריך ובקעותיך, בורותייך וחופיך, הרריך ומדבריותייך. אוהבך בקלותך ובקשיותך ועל שום היותך את את. הו אדמה נפלאה."