בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

ממעמקים

"הנה אני ניצב פה בפני הנישא שבהרי ובפני הארוכה שבנדידותי: על כן שומה עלי לרדת עמוקות כאשר לא ירדתי מעודי: -
עמוקות אל הכאב, כאשר לא ירדתי מעודי, לתוך-תוכם של נבכיו השחורים משחור! זהו צו גורלי; אמן, מוכן אנכי.
הנישאים שבהרים מאין הם באים? כה שאלתי לפנים. עתה למדתי לדעת: מן הים הם באים.
זו העדות חקוקה בסלעיהם ובקירות שיאיהם. הנעלה ביותר חייב להגיע אל מעלתו מתוך העמוק מכל עמוק."

-- פ.ניטשה
לפני 15 שנים. 14 ביוני 2009 בשעה 18:53

איך זה שחצי יום ראשון יכול לעבור תוך מספר רגעים ואילו חצי היום השני יכול להיראות כנצח?
כיצד יתכן שהזמן משנה את מקצבו בכל פעם מחדש?
כיצד יכול להיות שיום שלם איתה חולף לו תוך שעה ואילו שעה בלעדיה מתמשכת לנצח? נצח שנמשך שעה ועוד נצח שנמשך שעה ועוד נצח..
ומיהו האדם שחי את הנצחים הללו? אם ניתן לקרוא לזמן שבלעדיה חיים..

הגיבור נלחם במפלצת, מציל את הנסיכה והם חיים באושר ועושר לנצח - משום מה איתך, אהבה שלי, גם הנצח נראה קצר מידי.

מביט שוב ושוב במה שנכתב היום בדם, במה שנכתב בכאב, הכאב שנמשך לו כחוט השני דרך הנצח הפרטי שלי בלעדייך - הוא החבל בעזרתו אני גורר את עצמי אל הצד השני, אלייך.
הדם הוא החיים, הדם הוא הנפש והנפש שלי שלך אדונית.
לנצח.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י