ממעמקים

שעת ערב מאוחרת, הוא עשה את דרכו במעלה חדר המדרגות התל אביבי המוזנח כשבידו האחת ארגז כלים, בידו השנייה כבל חשמל ארוך, מגולגל לסליל ועל כתפו סולם צהוב גדול. הקומה השלישית הייתה עדיין רחוקה בעודו מהרהר לעצמו "הלילה זה סוף סוף יקרה". זו כבר הפעם השלישית שהיא מזמינה אותו לעבוד אצלה, מאז הפעם ההיא כשהוא צבע את הדירה של השכנים שלה. כבר מלכתחילה הוא שם לב לאיך שהבחורה הסתכלה עליו, זו גם הסיבה האמיתית שהוא נאלץ להגיע בשעה כל כך מאוחרת. "הלילה, הלילה זה יקרה והיא תהיה מרוצה." הוא אמר לעצמו בביטחון, העבודות בדירה הזו כבר החלו להימאס עליו, הפעם היה מדובר בעבודת חשמל, אבל קודם לכן זו הייתה אינסטלציה, ואין דבר שהוא שונא יותר מאינסטלציה. הדלת הורדרדה ניצבה כניגוד בולט לחדר המדרגות הירקרק, מתקתקות יתר מעולם לא עשתה לו את זה.
הוא צילצל בפעמון והיא פתחה את הדלת כעבור פרק זמן שהספיק בדיוק בכדי לרמוז לו שהיא הייתה עסוקה במשהו אחר ובכלל לא חיכתה לו, אולם מה שלבשה סיפר סיפור אחר לגמרי. חולצה מכופתרת גדולה וגברית שהגיעה עד לקרסוליה, מספיק בכדי לכסות את המכנס הקצרצר ולתת רושם שהיא בתחתונים בלבד. היא הייתה שחרחורת בעלת עיניים ירוקות גדולות, שפתיה היו רחבות ונדיבות, כל מהותה פיתוי. הוא חייך, היא חייכה בחזרה והזמינה אותו להיכנס. בעודו משנה את זוית הסולם הגדול בכדי לדאוג שיכנס בדלת הוא יכול היה לשים לב לאופן שבו היא הביטה בזרועותיו, היא הייתה בחורה קטנה והוא תיאר לעצמו איזה שימושים היא מעלה בדעתה לכוח שלהן. הוא מיקם את הסולם במרכז הסלון, "משהו לשתות?" היא שאלה בחיוך, הוא הציץ למטבח וראה בקבוק יין פתוח ושתי כוסות, אחת מהן עדיין מכילה סימנים של הנוזל האדמדם. "לא תודה, אולי יותר מאוחר" הוא אמר וחייך בזוית פיו, "אבל אני אצטרך את הארון". היא הביטה בו ונראתה מבולבלת, "מה אתה צריך מהארון?"
"התכוונתי לארון חשמל.." חיוכו התרחב. היא הניחה יד על מצחה וציחקקה בעדינות ילדותית"הנה זה ממש שם" היא הצביעה והוא ניגש לארון והוריד את המתג שאחראי על החשמל בסלון.
"יש לך פנס לילה?" הוא שאל, מאחר שהיה רגיל לעבוד ביום הוא כמעט לא ציפה לחשיכה שהשתררה כשהאורות כבו. כעס קטן התעורר בתוכו, אבל הוא ידע שהוא חייב להיות שם, לא הייתה לו באמת ברירה.
"פנס לילה? אממ לא, אני מצטערת" היא לא באמת נראתה מצטערת, "אבל יש לי כמה נרות שאפשר להדליק.."
"זה יספיק" הוא אמר והביט בה מתרחקת לכיוון המטבח שוב בהילוך סקסי.. אם עד עכשיו עוד היו לו ספקות , עתה כולם נעלמו.. "הפתיינית הקטנה הזו" הוא חשב לעצמו, "היום היא באמת הסירה את הכפפות.."
היא חזרה עם הנרות והוא לקח שניים מהם והדליק בעודו עולה בסולם, כשהוא הגיע למעלה, אל המקום בו הנברשת מחוברת אל הקיר הוא הביט מטה ושם לב שהיא מפזרת את שאר הנרות ברחבי הסלון, הוא מיקם את זוג הנרות שבידו ושלף את המברג, ההתעסקות עם הנברשת לא ארכה זמן רב ועד מהרה נגלו בפניו קרביה החשופים של מערכת החשמל. מכאן ואילך הוא החל לבצע את מה שהוא יודע לעשות, הניח לעצמו להיסחף כליל בעבודתו, ידיו החלו לעבוד כאילו מעצמן, במיומנות רבה, בכל פעם עם כלי אחר. החום מהנרות גרם לו להזיע מעט, וכשהרים קלות את
חולצת העבודה הקרועה שלו הוא לא יכול היה שלא לשים לב למבטים שנשלחו אליו מלמטה. הוא תהה לעצמו כמה זמן היא כבר צופה בו, אך השתדל שלא לתת לה לחוש שהוא מרגיש בכך. הוא ידע כמה חשוב להניח לה לחשוב שהוא תמים, שהיא זו שמפתה אותו..
לאחר פחות משעת עבודה הוא סיים את ההכנה למערכת התאורה החדשה שהיא רצתה להתקין, הוא ירד מהסולם והיא שוב שאלה אם אפשר להציע לו לשתות. הוא העיף מבט אל בקבוק היין שבמטבח וחייך "אני אשתה כוס מים" היא הופתעה מהבקשה אך הצליחה להסוות זאת "עם קרח בבקשה". היא ניגשה למטבח והתמתחה בכדי להוציא את תבנית הקרח מהמקפיא, החולצה נמשכה מעלה, חושפת יותר מירכיה החטובות. היא חזרה להגיש לו את הכוס היא ונעמדה צמוד אליו, צמוד מידי, כשהוא לקח ממנה את הכוס ידו המחוספסת תפסה לרגע בדיוק במקום שבו ידיה העדינות אחזו בכוס הקרה, שבריר שניה של מבוכה לאחר מכן הוא שתה את המים בלגימה אחת. "אז איפה נמצאת המערכת החדשה?" הוא שאל לאחר שהניח את הכוס בכיור. "הניחו לי אותה בחדר השינה.." היא אמרה והוא תהה לעצמו לרגע אם היא מפלרטטת ככה עם כל בעל מקצוע שמגיע אליה לדירה. להיכנס כך לחדר השינה שלה לא נראה לו כרעיון טוב והוא ביקש בנימוס שתביא את המערכת.
כשהיא הגיעה חזרה לסלון עם הקרטון הוא ראה כמה כבדה היא בשבילה, "תניחי תניחי" הוא אמר במהרה והיא כמעט שמטה את הקרטון מידיה בתחושת הקלה. הפעם היה תורו להתקרב מידי, הוא היה כל כך קרוב אליה שכשהוא התכופף להרים את הקרטון מהריצפה היא יכלה להרגיש את נשימתו על רגליה החלקות וצמרמורת קלה עברה בה. הוא השתתהה ליד רגליה, מעצים את האפקט, תוהה לעצמו אם קיים בה איזשהו שמץ ממה שהוא מאז ומתמיד ניסה למצוא בכל אישה, "אולי בקרוב אגלה" הוא חשב לעצמו ואז הביט בה מלמטה בעודו מתרומם ביחד עם הקרטון. בזמן שנשא את המערכת הוא שם לב שהקרטון היה באמת כבד וחש צביטה קלה על שהניח לה לשאת אותו מחדר השינה שלה . "תמיד תתייחס יפה לנשים" היה משפט שהנחה אותו והוא לא התכוון לאכזב.
התקנת המערכת לא ארכה זמן רב, ובזמן שעבד הם החלו בשיחת חולין עמוסת רמיזות, הפלירטוט היה הדדי. החלק המסובך היה למקם את המערכת על התקרה בגלל משקלה, אבל נסיונו הרב בדברים מסוג זה לא הכזיב אותו ותוך פחות מחצי שעה היא הייתה כבר במקומה ומוכנה לפעולה.
המערכת לא הייתה היחידה שנראתה מוכנה..
הוא ירד מהסולם, הנרות שבערו בסלון ריצדו והאפקט היה מורגש במיוחד, היא ישבה על אחת הספות ולגמה מכוס היין. "הגיע הזמן לבחון את המערכת, אני אלך להדליק את האור" הוא אמר בקול ענייני, היא לא אמרה דבר, רק הביטה בו וחייכה.
"אבל קודם, אולי תוכלי לכבד גם אותי בכוס יין אחת? עשית לי חשק" הוא הדגיש את המילה 'חשק' והביט בה ניגשת למטבח, כל תנועה שלה זועקת חושניות. היא חזרה עם הבקבוק והכוס השניה ומזגה לו כמות נכבדה של יין אדום. הוא הרים את כוסו "לחיי עבודה שהסתיימה בהצלחה" אמר ונקש עם כוסה בכוסה.
"אל תהיה כל כך בטוח.." היא לחשה בקול עמוק.
"את חושבת שיש סיכוי שהמערכת לא תעבוד?" הוא שאל עם שמץ של עלבון בקולו.
"בכלל לא" היא חייכה, "פשוט יש עוד משהוא שאני .. צריכה.." היא הדגישה את המילה 'צריכה' יתר על המידה.
הוא חייך אליה חיוך ממזרי "אני תמיד שמח לעזור, מה עוד אני יכול לעשות בשבילך?"
היא העבירה את גב ידה בליטוף על זרועו החסונה "אני כבר אחשוב על משהו בשבילך לעשות" הבעת פניה שידרה מיניות והיא נצמדה אליו, נוטלת מידו את כוס היין ומניחה את שתי הכוסות על השולחן. הוא שלח את ידו אל עורפה תוך שהוא מחדיר את אצבעותיו דרך שיערה החלק. היא הרגישה כאילו נמסה בידיו והתקרבה בעיניים מאנפפות לכיוונו, סנטרה מורם ושפתיה העבות תרות אחר שפתיו.
הוא עצר אותה כמה סנטימטרים מפניו וחייך חיוך מתגרה.
"אני רוצה שתורידי את החולצה שלי" הוא לחש בעודו מצמיד את פיו לאוזנה, נותן לקולו העמוק להעביר בה רטט.
ידיה נשלחו אל גופו והחלו ללטף מבעד לחולצה הרטובה, ידיו נשלחו לעצור אותה.
"תורידי את החולצה שלי" הוא לחש לה שוב והיא נכנעה, ידיה נשלחו אל שולי החולצה והחלו למשוך אותה אל מעל לראשו.
הוא הביט בה בעניין רב בעוד עיניה נפערו בתדהמה ספק חרדה, היא קפאה לרגע.
"מ.. מה זה?" היא בקושי הצליחה לומר בעודה מביטה בסימן הגדול הצרוב על עורו, אלו היו כוויות - אולם לא יתכן שקרו מתאונה שכן משהו היה כתוב שם.
"תקראי.." הוא לחש, "תקראי בקול רם.."
"ר..רכוש.. רכושה של.." היא הפסיקה באמצע.
"תמשיכי.." הוא הפציר בה.
"אבל מה זה אומר? איך קיבלת את הכוויות האלה??" היא נראתה מזועזעת יותר ויותר בכל רגע שחלף.
"זה סימון" הוא אמר לה בסבלנות, "כמו שמסמנים בקר, בכדי להצהיר מיהו בעליו..."
"אבל מי עשה לך את זה? למה?"
"האדונית שלי עשתה לי את זה, כדי שכולם ידעו שאני הרכוש שלה, חוץ מהשם שלה יש גם את הסימן שמסמל אותה"
"מה? הנמר הזה?"
"טיגריס למען האמת.."
"אבל למה? אתם מטורפים?? איך הסכמת לזה?!" הקול שלה עלה לטונים מעט היסטריים.
"להסכמה אין שום קשר לזה" הוא אמר בטון מרגיע, "היא האדונית שלי, אני העבד שלה והיא עושה בי כרצונה" הטון המרגיע לא עזר, היא התיישבה על הספה והבעה של הלם על פניה.
"למען האמת" הוא המשיך, "הצריבה הזו חדשה מאוד וחוץ ממני וממנה את הראשונה שרואה אותה, חלק מהסיבה שאני כאן כעת הוא כי האדונית שלי רצתה שמישהי 'נורמאלית' תראה את הסימן, כך שאוכל לכתוב לה לגבי איך זה הרגיש בשבילי.."
היה ניכר בה בעליל שמשהו בתוכה החל לזוז, להשתנות.. היא לא יכלה להפסיק לבהות בסימן, משהו בעיניה נראה מהופנט.
"אני חייב ללכת כעת" הוא אמר והחל לאסוף את הדברים שלו, הוא גם לבש את חולצתו שוב, היא לא הפסיקה להביט בו והמבט בעיניה לא השתנה..
הוא החל לעשות את דרכו החוצה..

"איך זה הרגיש לך..?" היא שאלה לפתע בקול מרוחק. הוא בדיוק פתח את הדלת, עצר לרגע והסתובב אליה. "במילה אחת?.." הוא התרכז לרגע בתחושותיו, ואז ענה בביטחון:
"שלה".