בקשת לבוא ואני עסוקה. לומדת למבחן לתואר שני בספרות. אבל התחננת. אמרת שהיה שבוע קשה ורע עם הגרושה וקשה בעבודה ואתה צריך להחליט החלטות וכל מה שבא לך זה להירגע. שמישהו יחליט בשבילך, יעשה בך, ישתמש בך.
הסכמתי. תוך כדי שאני באמצע סיכומים על לאה גולדברג והז׳אנרים השונים של כתיבתה.
כתבתי לך כבר בהודעה מה אני מצפה. תגיע. תתחיל לנקות. בית נקי אני רוצה. כלים, מטבח, חדר רחצה. במים קרים. לא אכפת לי שקר בחוץ. אתה רוצה להרגיש - בבקשה.
אתה נכנס, מתקרב בראש מושפל. נושק לרגליי. ונגש להתחיל לעבוד. לא היו המון כלים אז הוצאתי עוד. אתה שוטף ואני יודעת כמה המים קרים.
לאה גולדברג כותבת על
״שלפי שיבלים ידרקרוך ותמתק דקירתם״.
ואני נגשת אלייך, בוחנת אותך ואת ידייך האדומות מקור- סוגרת את ברז המים. אתה יורד על ברכייך ואני מצמידה את ידייך לגופי. מתחת לבגדים. מתחת לחזה. מפשירה אותך. אתה נושם עמוק ועוצם עיניים. מתחמם מגופי- אסיר תודה על החום שלי.
אני פוקדת עלייך להתפשט. להכין לי כוס תה ולהמשיך בניקיון של חדר הרחצה. אתה מתפשט. למרות הקור מתרגש.
אני חוזרת ללמוד.
״ השרפות בדרכים שסמרו מאימה ומדם
ובישר לבב שוב תהיה ענווה ונכנעת
כאחד הדשאים כאחד האדם״
כמה יפים שיריה של לאה. כמה יפה כניעתך.
אני נגשת לראות אותך מנקה, אתה כנוע.
מעבירה ציפורניים חדות על גבך. מתחילה בעדינות ממשיכה בכאב. יורדת לישבנך ונועצת בו ציפורניים. אתה מתנשם. עם לחץ קל מורידה אותך על ברכייך. ״גע בעצמך״ אני פוקדת ואתה מתחיל לאונן. על הברכיים, על הרצפה. יודע מקומך. מתרגש. אני צופה בך ופוקדת עלייך להגביר קצב. אתה מציית. גונח, מתנשם. אסיר תודה על היכולת להתפרק. אני נוגעת בך. אוהבת את ההתלהבות שלך. מסתכלת על תנועות ידייך המהירות, על פיך הנפתח לנשימות עמוקות.
אני דורשת ממך להגביר מהירות. אני צובטת פטמותייך.
נראה שאתה על הסף. מבקש רשות לגמור. אני שותקת. מבקש שוב. מבטך מתחנן.
אני דורשת שתעצור. מורה לך להתלבש. יודעת כמה לא פשוט להתלבש עם זקפה קשה כל כך. מורה לך לסיים לנקות את חדר הרחצה ולחזור לסלון.
״בבקשה״ אתה מנסה. אבל לא.
אני יודעת כמה קשה לך להפסיק. אבל עבד טוב שכמוך - עושה מה שאומרים לו.
אני חוזרת לשירתה של לאה גולדברג-
״אם היו עינויים הם הפליגו אליך
מפרשי הלבן אל האופק שלך
תנני ללכת או תנני ללכת
לכרוע על חוף הסליחה״
אתה חוזר לסלון. יורד על ברכייך. אבל אני מסמנת לך לעמוד בוחנת אותך. מושיבה אותך על הספה. קושרת צעיף לעיניך. מקבעת ידייך מאחורי גבך. מתיישבת עלייך ברגליים פשוקות. כולך קר עדיין. אין חימום בבית ושטפת את הבית בעירום. בחוץ גשם. רוח, ברד.
פותחת חולצה וחזיה. מוציאה שד ופטמה ומובילה אל פייך- מורה לך לינוק. מחממת אותך בעזרת חלב חם ישר מגופי.
אתה גונח, שותה, נאנח, גומע. אני מרגישה אותך בין רגליי. מתחמם ומפשיר. עוזרת לך לשכוח את השבוע הקשה. עוזרת לך לאבד את המועקה. מתנועעת עלייך עם הבגדים. לאט ואז מהר.
אתה ממשיך לשתות בתאווה, מרגישה אותך גדל בין רגליי. ואז עוצרת אותך וקמה. משחררת עינייך וידייך. על שפתך טיפת חלב אחרונה. פותחת את הדלת ורומזת לך ללכת.
״ אפשר? המלכה?״ אתה מתחנן. מת לאונן.
ואני חייבת לחזור ללמוד.
יש לך מזל. מזל שלא הגעתי ל ״ פלוטו כלבלב מקיבוץ מגידו״
