שולטת.

קבענו להיפגש. אחרי לא מעט הודעות. אתה עונה כמעט על כל הדרישות שלי ועל אלה שלא - תעבוד קשה. 

קבענו עוד כמה ימים אבל שלחת הודעה שאתה באזור. רוצה לראות אותי - אם אפשר. 

אפשר - אבל בתנאים שלי. קבעתי אתך בחנות בגדים גדולה. 

כשהגעת שלחת לי הודעה. 

״ תא מדידת בגדים. תכנס ותכתוב לי איזה מהם אתה נמצא״ 

״ התא השני מימין גברתי״ 

״ תעמוד עם הפנים לקיר. בשום פנים ואופן אתה לא מסתובב״ 

״ כן גברתי״ 

אני מגיעה. החנות עמוסה בלקוחות. 

אני מגיעה לתא שאתה נמצא בו ונכנסת. 

״ את פה? ״ אתה שואל ואני לא עונה. מתבוננת בגב שלך. 

״ גברתי?״ אתה לחוץ ואני מרגישה אותך. מניחה יד על הגב שלך ואתה משתתק. שומעת את החב שלך פועם במהירות. היד שלי מטיילת על הגוף שלך. פריוילגיה של מלכות שגוף הנשלט הוא שלהן לעשות בו מה שהן רוצות. 

היד שלי חולפת על הכתפיים, על הגב. יורדת מעט לבטן. 

״ מתי קבענו? ״ 

״ עוד ארבעה ימים, גברתי״ 

״ ולמה שלחת הודעה שאתה בעיר שלי?״ 

״ קיוויתי לראות אותך, רציתי לראות אותך״ 

״ ואתה רואה אותי?״ 

״ אני מרגיש אותך. זה כל מה שאני צריך״ 

״ הבאתי לך משהו. אני רוצה שתלבש אותו״ 

אני מושיטה שקית קטנה ובתוכה חפץ מתכתי. אתה לוקח את השקית ומציץ פנימה. 

״ אתה יודע מה זה?״ אני שואלת

״ כן. זה כלוב. כדי שלא יעמוד לי. ללבוש אותו?״ 

״ כן״ 

״ עד מתי?״

אני לא עונה. אתה מוריד מכנסיים ומנמיך את התחתונים. שתי דקות עוברות. 

״ שמתי עלי״ אתה אומר לי. אני מושיטה לך מפתח. 

״ תנעל עצמך״ 10 שניות של שקט עד שאתה מבין מה אני רוצה. 

״ עד מתי?״ 

״ נפגשים עוד ארבעה ימים, לא? ״ 

״ ארבעה ימים אני נשאר נעול?״ 

״ זה תלוי בך״ אני עונה. 

״ איך?״

״ ארבעה ימים לא יעמוד לך. ארבעה ימים בהם תחשוב רק על דבר אחד. רק עלי. אם יהיה קשה מידי - שלח לי הודעה ותגיע אלי ואתן לך את המפתח. אבל במצב כזה- לא תראה אותי יותר״ 

״ בכלל? אף פעם?״

״ אתה יודע את התשובה״ אני מושיטה יד ואתה מחזיר לי את המפתח. 

״ כן גברתי, ארבעה ימים. ואז מפגש כמו בתוכנית המקורית״

״ כן״ אני שולחת שוב את היד, מלטפת את הגב, עוברת לאט לחזה, היד יורדת למטה. לאט. נוגעת מעט בכלוב המתכת. אתה מתנשם ונע בחוסר נוחות. הכלוב עובד. 

״ ארבעה ימים״ אני לוחשת. מסתובבת ויוצאת. משאירה אותך בתא מדידה בחנות רועשת בקניון.